בבוקר שבת שמחת תורה פרצו לתוך מדינת ישראל אלפי מחבלי נוחבה וחמאס, ותושבים מעזה. מטרתם הייתה לפגוע באזרחי ישראל, ללא הבחנה, לרצוח בדם קר, לאנוס,
פרשתנו מתמקדת בהכנות המיוחדות של עם ישראל לקראת כניסתו לארץ. הפרשה פותחת במפקד לאומי לקראת ירושת הארץ וחלוקתה. בהמשך, משה מבקש מחליף שימשיך וינהיג את
כאשר ה' מראה למשה את הארץ שאליה הוא לא ייכנס, משה בתגובה חושש לעם ישראל שיצטרך להישאר "כצאן אשר אין להם רועה", ומבקש למנות עבורם
מן המפורסמות היא שבהריגת פנחס את זמרי הוא הציל את עם ישראל מכליה, שכן הקב"ה הכריז עליו: "פִּינְחָס… הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי… בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם
רבים תמהים כיצד פרשה בתורה נקראת על שם רשע כמו "בלק". האם היינו קוראים פרשה על שם סינוואר, או צוררים אחרי בהיסטוריה האנושית והיהודית? אבל
קורס שליחים אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי,
באחת הדרשות היפהפיות שלו, מפענח הזוהר את מעשה העגל. "אלה אלוהיך ישראל", הכריז עם ישראל לנוכח העגל שיצר אהרון ורקד מולו. במשפט הזה, טוען הזוהר,
סודו של היירוט בפועל חידתי בתנ"ך. בספר במדבר מסופר כי כשיצא בלעם לקלל את ישראל ראתה אתונו את מלאך ד' ניצב בדרכה, ולפיכך סטתה מן
בשתי מילים ממוקדות ומדויקות מיטיב דווקא בלעם, זה שנקרא לקלל את ישראל, להגדיר את מהות אופיו של העם היהודי, ואת החומרים המרכיבים את הדנ"א שלו.
מה לא ניסו אויבינו כדי לחסל אותנו כעם, כישות ציונית וכיהודים? נדמה כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה כמעט באותן עוצמות. כל הזירות, כל כלי הנשק
