ערי הלויים וערי המקלט
סיומו של ספר במדבר הוא בעצם ההכנות האחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל. שהרי, למרות שלפנינו עוד חומש שלם עד לספר יהושע, הרי שרוב רובו של
סיומו של ספר במדבר הוא בעצם ההכנות האחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל. שהרי, למרות שלפנינו עוד חומש שלם עד לספר יהושע, הרי שרוב רובו של
לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם – על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן. פסיקתא זוטרא,
"ככל היוצא מפיו יעשה" – עולם ההלכה הצליח להטמיע יחס מורכב מאוד לנדרים. הלכות נדרים בשולחן ערוך פותחים בהתנגדות עיקשת לנדרים, המובאת על המשנה הקובעת
וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם.] וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח [דָּתָן
עד כדי כך מזוהה קרח עם נושא המחלוקת, עד שחלק ממוני תרי"ג המצוות מנו מצוות לא תעשה "ולא יהיה כקרח וכעדתו". כך למשל מנה ר'

המקרא והתלמוד, ספרות ההלכה והפוסקים, רוויות במחלוקות אינספור. בניגוד לתדמית – שניזונה במידה רבה ממחלוקתו של קורח – חכמי ישראל לא ראו במחלוקת כשלעצמה דבר

האם יש בידינו מכשיר המאפשר לדעת מתי מדובר במחלוקת שהיא לשם שמיים ומתי מדובר במחלוקת שאינה לשם שמיים? הלוא כל אחד משוכנע, בשעה שהוא נאבק

אחת המילים החוזרות תדיר בפרשת המרגלים היא המונח "איש" על צורותיו השונות: "שלח לך אנשים ויורו את ארץ כנען… איש אחד איש אחד למטה אבותיו
רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זנתה – לסוף חמישים שנה נתגיירה. והיא אומרת 'רבונו של

המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה: "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ