
תורת הנדרים
"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה השם. איש כי ידר נדר לד', או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה השם. איש כי ידר נדר לד', או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו

בירור מתמיד מחייב דווקא להכיר ביסודות האמת הנמצאים בכל מקום משעה שאדם רואה את הצד השני, את זה שחולק עליו וסובר אחרת מעמדתו, דווקא

רוח החלוציות, שהחלה באברהם אבינו העולה הראשון, וקיבלה מימד נוסף ערב הכניסה הראשונה של העם היהודי לארץ ישראל- לא תמה רצי מרתון אומרים שהקילומטרים האחרונים

את משה הדאיגה הסכנה ברמה לאומית שעלולה לגרום ההתנהלות הזו של שני השבטים בקשתם של בני גד ובני ראובן: "אל תעבירנו את הירדן" נחשבה על

אל תלכו לישון כשמטען כבד יושב ביניכם, אבל גם אל תחכו לרדת החשיכה פרשת מטות פותחת בדיון נרחב בדיני נדרים. מניסיוני, הלכות אלו לא נשכחו,

הממצא הבוטני-ארכיאולוגי מראה דמיון רב למציאות בשדות שעובדו בשיטות חקלאיות מסורתיות עד המחצית הראשונה של המאה העשרים לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם (במדבר לג, נה) הקב"ה

בשאלת כיבושה של א"י אין אנו זקוקים ל'אורים ותומים', התמונה בהירה ונהירה לפחות על פי המקרא, החלטתו של משה ליישב חלק מן השבטים בעבר הירדן

למרות דברי השבח של אלוקים וברכת השלום לה זכה פנחס, משה אינו משתכנע הפרשה פותחת במעשה פנחס הלוקח רומח והורג את זמרי בן סלוא ואת

יש לשאוף למנהיגות משתפת שמעודדת שיתופי פעולה ומאפשרת ביטוי לכל מרכיביה פניית משה אל ה' ש"יִפְקֹד… אִישׁ עַל הָעֵדָה" מעוררת תמיהה: מדוע לא חשב משה

מה טעם הסתיר הכתוב זהותם בתחילה? ומה טעם פירש הכתוב שמם בהמשך? מעשהו של פינחס עשוי בקלות לשמש אבן פינה ודוגמא לקורס מבוא בקנאות השוואתית.