כל המאמרים במדור במדבר

בשבת שעברה בשעת צהריים נשמעו נקישות בדלת. אחד מבני המשפחה ניגש לפתוח. בחוץ כבר לא היה איש. על הידית הוצמד פתק: "שבת מבורכת. מתרגשים לספר

  "וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו" [במדבר ה, ח]. "ואם אין לאיש

החג האחרון לעונה הקרובה מתקרב אלינו בצעדי ענק, ושוב כמו יהודים טובים אנחנו עומדים מול הדילמה הקבועה: איפה אנחנו, הרווקות והרווקים, עושים את החג השנה.

ביום שני נפגשתי עם חבר ושוחחנו. "אחי הקטן", כך הוא סיפר לי, "מחזיק את הילדים שלו הכי קצר שיש. יש להם בבית משמעת ברזל. ברמה

"חכם עדיף מנביא" זאת אמרה חז"לית. אבל לנביא יש קשר ישיר אל אלוקים, ולחכם לכאורה אין קשר ישיר אליו, אז מה מסתתר מאחורי אמרה זאת?

בכל אשם ביבי? 'הצפון בוער' אינה כותרת אלא מציאות: טילים, כתב"מים, שריפות המכלות יערות, שדות עם תבואה, בתים. ומי אמר שהכנסת אדישה? הנה. ועדת המשנה

הערב נחגוג את יום ירושלים, כשעודנו במלחמה. אני מוצאת עוצמה ביום זה, המזכיר לנו את הסיבה למלחמה: החזרתה של אנושיות פשוטה השזורה במורשת יהודית רבת

החינוך הדתי מתאמץ להוכיח שלימוד תורה מתקן את האדם. כך לכאורה עולה גם מהפרק השישי בפרקי אבות, פרק המכונה "קניין תורה". פרק זה, סגנונו שונה

חג השבועות הקרב ובא התקבע במסורת ישראל כחג מתן תורה. מסורת אחרת שהתקבעה היא לקרוא את מגילת רות בחג זה. לכאורה, אין קשר בין מעמד

גם בשנה הקשה הזו, כמו בכל שנה, ואין זה משנה מה אירע בה – הטבע חי את חייו. בעת המלחמה הקשה שאנו נלחמים ירדו גשמים