ואולי רק קנאי יכול להשכין שלום?
אמר ריש לקיש: הוא פינחס הוא אליהו – אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום
אמר ריש לקיש: הוא פינחס הוא אליהו – אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום
מה אנו אמורים ללמוד מנקמת ד' במדיין? פרשתנו כוללת בתוכה את אחד ממעשי הנקם הקשים ביותר, בו מצטווה עם ישראל לעבור במחנה מדיין, ולהרוג את

בשבת בה אנו קוראים על ייחודם של ישראל כאומה אחת אנו צריכים להעלות על סדר יומנו את שאלת המשימה המוטלת עלינו בהקשר זה ; בשעה

עו"ד מאיר מזרחי פרשת קרח קובעת את אחד המיסים הקדומים ביותר – המעשרות שניתנו ללויים. לאחר פרשת קרח ועדתו מוצאת התורה לנכון למנות את חובותיו
התורה מצווה בסוף פרשתנו על קדושת בכורות הבהמה (במדבר יח, יז): "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת
קֹרח שפקח היה – מה ראה לשטות הזה?! אלא עינו הטעתו – ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן שנאמר "משה ואהרן בכהניו

מזה מאות שנים משמשת פרשת קורח כחומר ביד יוצרי הדרשות, והם מהפכים בה ומהפכים בה ומוצאים את שאהבה נפשם. ועדיין תמיהה במקומה עומדת: מה ראתה

ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר – בשתי דרכים ניתן להתבונן על ריבוי המצוות המוטלות עלינו. אפשרות אחת היא דרכו הליצנית של קורח: "…מעשה
עונשם של קרח, דתן ואבירם הוא חריג באופן קיצוני, לאו דווקא בחומרתו (מגפה ומוות אנו פוגשים כעונשים על חטאים רבים בתקופת דור המדבר), אלא באופן

פרשת המרגלים נצרבה בתודעה ההיסטורית היהודית כאחת הפרשיות הטראומטיות בתולדות בני ישראל במדבר. היא מעלה לא מעט תמיהות לנוכח פשוטו של מקרא: מה הייתה מטרת