פרשתנו מתמקדת בהכנות המיוחדות לקראת הכניסה לארץ. בסופה חורגת לכאורה התורה מהרצף וחותמת במצות הקורבנות בכלל וקרבן התמיד בפרט. התורה עוסקת בעיקר במוספים אולם היא
בסוף פרשת בלק מתואר מעשה זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, עם האשה המדינית כזבי בת צור לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל. מעשה
הרב יוסף כרמל, ראש מכון "ארץ חמדה" ואב"ד "משפט והלכה בישראל" שכרו של פנחס בן אלעזר, כמתואר בתחילת הפרשה, היה רב מאוד וז"ל הכתוב: "
"עשו סייג לתורה" הוא אחד ההדרכות הבסיסיות ביותר בעולמה של ההלכה. בדרך כלל, איסורי התורה הם ממוקדים ומוגדרים בעבירה עצמה, והתורה אינה עוסקת בהרחקה מהאיסור
משה רבינו מצווה אל בני ישראל להתכונן שלושה ימים לפני מתן תורה. בין השאר, "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר". אסור לאדם ולבהמה להתקרב להר. למעמד הר
שתי מעילות נזכרות בסמיכות זו לזו בפרשה: מעילת אדם בה' ומעילת אישה בבעלה. מעילה, משמעה ביצוע מעשה הונאה הכרוך בשימוש אסור בנכסים (כגון: ממון, תואר,
בסיפור מגילת רות מתוארות שש דמויות, שלוש מהן מרכזיות: נעמי, רות ובועז, ושלוש האחרות הן דמויות משנה: ערפה, הנער הניצב על הקוצרים, והגואל. דרך כלל,
ממשה עד משה לא קם הוגה דעות שיצור עבורנו עיקרי אמונה מנוסחים, מהוקצעים, ומחייבים כ-13 העיקרים. ברבות הימים התברר כי מספר העיקרים צומצם, לא דרך
אחת מתופעות הטבע הגיאולוגיות שהאנושות מתמודדת איתן היא 'רעידות אדמה'. לרעידות אדמה יש דפוסי התנהגות מוכרים. לרוב הן מתחילות ברעש שמכונה 'רעידת אדמה ראשית'. בעקבותיו
לכל מתן תורה יש מוצאי מתן תורה. "אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה, ציפור לא צייצה, עוף לא פרח,
