כל המאמרים במדור במדבר

במסכת שבת (פרק תשיעי) מבררת הגמרא את העיתוי של ההכנות לקבלת התורה. רב אדא בר אהבה אומר: 'משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד', וכן נחלקו שם

בפרשת השבוע כותבת התורה את ברכת הכהנים, ובעקבות כך נעסוק השבוע בעניינים הקשורים לכך, ובשאלה האם כהן רווק רשאי לשאת כפיו. כמו כן, נבחן כיצד

עלינו לתור אחר הרעיון המאחד שלעיתים מימושו נראה בדמות של שני מעשים סותרים חג מתן תורה הוא הזדמנות לעסוק באחד מפסוקי תהילים שעוסק בירידת התורה

הגמרא מספרת על שמעון הצדיק שהסתייג מכך שאנשים יקבלו על עצמם נזירות. אולם, פעם אחת הוא פגש נזיר יוצא דופן שזכה לברכתו הנלהבת. אותו נזיר

"זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". "יביא אותו, וכי אחרים מביאים אותו והלא הוא מביא את עצמו זו

השבת נתחיל בקריאתו של החומש הרביעי מבין חמשת חומשי התורה – ספר במדבר. הרש"ר הירש קובע שעניינו של ספר במדבר מוקדש "המציאות הלאומית". כלומר, ספר

הפסוק הפותח את הפרשה הוא "וידבר ד' אל משה במדבר סיני…" (במדבר, א', א'). פתיחה זו היא חריגה מן האופן המקובל שאין מציינים היכן נאמרו הדברים

ביום זה עלינו לחזק את מוסדות המדינה וחלילה לא לפגוע במעמדם בשנה השנייה לאחר הקמת המשכן היה צורך לחלק את העם לשבטים לקראת ההגעה לארץ.

כל גבאי מכיר את הבעיה: איך לסדר מקומות? מי יהיה סמוך לארון הקודש? ולבמה? בפרשת במדבר נקבע סדר המחנות המקיפים את המשכן: "אישׁ עַל דגלוֹ

הגרעין היסודי של החיבור לקדושת הארץ קשור לירושלים ולעליה לרגל למקדש 'שלוש רגלים בשנה' בעולם מתנהל מאבק איתנים בין המצדדים בזהות הלאומית כמרכיב מהותי וטבעי