טעות היא לחשוב שהצומות ומנהגי האבלות שאנו נוהגים בימי בין המצרים, המתחילים בשבעה עשר בתמוז ומסתיימים בתשעה באב, נועדו רק כדי להתאבל על אסונות העבר.
שקט בבקשה שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. אחד המשפטים הידועים יותר בפילוסופיה הוא "מה שאי אפשר
יום טוב שני של גלויות, נוסחי תפילה שאינם רלוונטיים ואפילו קטניות בפסח – בהרבה עניינים הלכתיים שאינם תואמים למציאות ימינו ודורשים שינוי, רבים אומרים לי
מידה סבירה של נטילת סיכון בהיבטים שונים של חיי היומיום היא התנהגות נורמאלית ובריאה, ומותרת על פי ההלכה, כל עוד עושים זאת בזהירות, תוך שמירה
שאלה: האם מותר לקיים טקסי זיכרון בימי בין המצרים ולהשמיע בהם מוזיקה נוגה? האם בעת מסדר צבאי מותר להשמיע שיר לכת? האם מותר לחייל לשמוע
כל פרק חדש בחיים צופן בתוכו סיכונים וסיכויים. ביציאה מאזור הנוחות המוכר אל הבלתי נודע, יש לפעמים כדי להרתיע. כך לאדם הפרטי, כך לאומה. לאחר
"לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". הקב"ה כורת עם
צריך להיזהר מלהתרגל לחיות בעולם שבו מצוות התורה הופכות להיתר – בהיתר. סיפור מופלא בנושא זה נמצא בחז"ל, באתיקה של אמת ושקר (מתורגם מגמרא ביבמות
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" [כז, ו-ז].
חילופי השלטון הצפויים בנשיאות ארה"ב, בחירת הרבנים הראשיים לישראל והדרישה להחליף את צמרת ההנהגה הישראלית, הפוליטית והצבאית, בעקבות מאורעות 7 באוקטובר – העלו פעם נוספת
