האופוזיציה כנגד משה ואהרון הורכבה מכמה פלגים: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן וַיָּקֻמוּ
פרשת 'קורח' עוסקת במחלוקת פנימית כואבת, שהובילה לאסון. מאות מעדת קורח נבלעו באדמה. אלפים נוספים נספו במגפה לאחר מכן. חז"ל הזהירו אותנו: "כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא
לא תכננתי להיות השבת בחו"ל, ובטח לא בצרפת. מתקפת המנע של ישראל באיראן תפסה אותנו בחו"ל (אחי, גיסתי, בעלי ואני). הטיסה חזרה בוטלה, והדרך הביתה
אפשר להעביר את השהות במקלט באופן סתמי מבלי להתייחס למצב ולמצב רוח של הילדים והמתבגרים שלכם; ואפשר, כמו תמיד, להפוך את האתגר להזדמנות. קבלו כמה
קשה לעכל את גודל האירועים שאנו עוברים, תוך כדי התרחשותם, וגם הפגיעות שספגנו בעורף מקשות על כך. מכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא" הייתה חסרת
פרשת קורח נדרשה כמין חומר למחשבה שוב ושוב במהלך הדורות, לא רק כמעשה עבר אלא גם כלקח להווה ולעתיד. ניסיונם של בני עדת קורח שב
"וייקח קורח". מה לקח? חז"ל אומרים (במדבר רבה י"ח, ג'), כי קורח לקח ציצית ומזוזה כאמצעי המחשה ואמר למשה: טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה
שמי קורח, בן יצהר, בן קהת, בן לוי. כן, אותו קרח ששמו נקשר במחלוקת, במרידה, בערעור על סמכות. אבל אני כאן כדי לספר את הסיפור
אני מבקש את סליחתכם, קוראים יקרים. אולי תכעסו עליי בנקודה הזו, כי הסיפור הזה גם אותי הכעיס מאוד בהתחלה. אבל לאחר שהרהרתי בו, ומפלס הכעס
חופש המחשבה וחופש הביטוי הם אחד היסודות החשובים ביותר לקיומה של חברה מתפתחת. זו הדרך היחידה המעשירה את החברה באפשרויות מחשבה חדשות, בפריצות לכיוונים חדשים,
