לאחר שהתבשר משה שהוא לא ייכנס לארץ, הוא פונה אל הקב"ה בלשון יחידנית בתורה: 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר
קשים מאוד היו חייו של אליהו הנביא. הפטרת השבוע, הלקוחה מספר מלכים א (יח- יט), מפגישה אותנו עם סבלו, עם בדידותו ועם תסכולו של עבד
לא רק ביציאת מצרים הושיע משה רבנו את ישראל, והוציאם מעבדות לחרות, אלא גם לאחר מכן כשריחפה סכנת כליה על ישראל עמד משה בפרץ וסילק
החברה הישראלית אוהבת קנאים וקנאות. מתבוננת בהשתאות על אנשי הקצה, אלה שלעולם לא יתפשרו. אנשים קוהרנטים, תמיד עמדתם ברורה. הם אף פעם לא טועים, יודעים
בפרשתנו מוזכרת שרח, בת אשר, בפעם השנייה בתורה (בפעם הראשונה בקרב יורדי מצרים, בראשית מו, יז). כמו בבראשית, כך גם בבמדבר, קשה לדלות מהכתוב את
חופש הדיבור וחופש הביטוי הוא עיקרון בעל שני רבדים. הרובד הראשון, החוקי, הוא החובה לאפשר את הדיון הציבורי הפתוח והחופשי. בשל כך, קיים צורך עילאי
כוח הראיה וכוח הדיבור אינם רק שני הכוחות המרכזיים בפרשה, אלא הם גם שני הכוחות המרכזיים בחיינו. העין רואה, הפה מדבר, המקלדת סובלת הכל, ומעטה
האם ״עין טובה״ היא שקר ? האם המשנה באבות, הקוראת לנו שלא ללכת בדרכו של בלעם הרשע, אלא בדרכו של אברהם אבינו, בעל העין הטובה,
במשנתם של חכמים, מופיעים משה ובלק כזוג תאומים. כך כבר במדרש התנאים (ספרי דברים, פיסקא שנז, י): " 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר
כאשר הכריז בלעם: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה), הוא התכוון לדברי המדרש לשבח את עם ישראל על הקפדתם בענייני צניעות. רש"י
