כל המאמרים במדור במדבר

ביום מן הימים שאל תלמיד את רבו, הרב יהודה עמיטל, מייסד וראש ישיבת "הר עציון": "הרבה תלמידים בימינו נועצים עם רבותיהם בכל דבר ועניין. למן

הוויכוח הציבורי סביב מתכונת ועדת החקירה לאירועי המלחמה עדיין לא הוכרע. אין כמעט חולק על העיקרון שלפיו חייבים לחקור את הכישלון, שהיה מן הגדולים בתולדותינו,

אחת התגובות שקיבלתי על הטור האחרון עסקה בשאלה האם יהודי אתיופיה אכלו מאכל חם בשבת. לטענת הכותב (הרב ס.א) האמירה ש"לא אכלו מאכל חם" אינה

בשמואל ב' פרק ו', דוד כבר יושב בטוח ומחליט לעלות את ארון הא-לוהים לירושלים. הארון מורכב  על עגלה חדשה. "וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי

משה מונה כל מקום ומקום שבו חנו בני ישראל, ונאמר (במדבר ל"ג, א') "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן".

בשבוע שעבר עסקתי בטור זה בשאלה מדוע במסורת הרבנית אין אומרים תחנון בשבת, בעוד במסורת יהדות אתיופיה דווקא כן. הצעתי אז הסבר תיאולוגי ותרבותי, אולם

פנחס דוקר את זמרי ואת כזבי, וזוכה מייד ל“בְּרִיתִי שָׁלוֹם” (במדבר כה, יב). כבר כאן ניכרת הסתירה שביסוד הפרשה: מעשה של חריפות זוכה בגמול של

בשנת 1995 נסע מורה פשוט לאנגלית מסין לביקור ראשון בארצות הברית. זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שבה נחשף לאינטרנט. מתוך סקרנות הוא הקליד במנוע החיפוש

בואו תעצרו רגע, תנשמו עמוק, ותסתכלו להם בעיניים: לילדים ולמתבגרים שלנו. אנחנו לא מפסיקים לבנות להם מגדלים: משקיעים בבגרויות, בשיעורי תגבור, בחוגי העשרה, מורידים להם

כשעמדתי לפני שבועיים בלב הכפר הלבנוני מגדל זון, הדבר הראשון שהכה בי לא היה ההרס הפיזי, אלא השקט המשונה של דרום לבנון. אבל השקט הזה