כל המאמרים במדור במדבר

בשאלת כיבושה של א"י אין אנו זקוקים ל'אורים ותומים', התמונה בהירה ונהירה לפחות על פי המקרא, החלטתו של משה ליישב חלק מן השבטים בעבר הירדן

למרות דברי השבח של אלוקים וברכת השלום לה זכה פנחס, משה אינו משתכנע הפרשה פותחת במעשה פנחס הלוקח רומח והורג את זמרי בן סלוא ואת

יש לשאוף למנהיגות משתפת שמעודדת שיתופי פעולה ומאפשרת ביטוי לכל מרכיביה פניית משה אל ה' ש"יִפְקֹד… אִישׁ עַל הָעֵדָה" מעוררת תמיהה: מדוע לא חשב משה

מה טעם הסתיר הכתוב זהותם בתחילה? ומה טעם פירש הכתוב שמם בהמשך? מעשהו של פינחס עשוי בקלות לשמש אבן פינה ודוגמא לקורס מבוא בקנאות השוואתית.

גם במקרים קלים להכרעה, עדיף שהמחוקק ייתן דעתו על הסוגייה מאשר זו תוכרע על ידי מערכת שיפוטית בנות צלפחד פונות לבית דינו של משה רבינו,

אחד מתפקידיו של המנהיג הוא יכולתו לתכנן את פרישתו מהתפקיד, ולהכין יורש שייקח את המושכות עשרות פסוקים בתורה פותחים בפנייה של הקב"ה למשה –  "וַיְדַבֵּר

הנסיון של מלחמות ישראל מלמד עד כמה אסטרטגית 'אמנעה' גורלית לתוצאות המערכה אחד הנושאים הקיומיים שנמצאים על סדר יומנו בשני העשורים האחרונים הוא 'סיכול פרויקט

משה צריך היה לזכות לפחות למה שזכה פנחס, מדוע רק פנחס זכה לזה?  לא רק ביציאת מצרים הושיע משה רבנו את ישראל, והוציאם מעבדות לחרות,