הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
אחד מתפקידיו של המנהיג הוא יכולתו לתכנן את פרישתו מהתפקיד, ולהכין יורש שייקח את המושכות
עשרות פסוקים בתורה פותחים בפנייה של הקב"ה למשה – "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר". בפרשתנו ניתן למצוא פסוק יוצא דופן והפוך מהרגיל: "ויְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר" (כז, טו). משה הוא זה שפונה אל הקב"ה. וכך נאמר במדרש ספרי זוטא (כז,טו):
"וידבר משה אל ה' לאמר, אין בכל התורה כולה, וידבר משה אל ה' לאמר, אלא כאן אמר לו הודיעני אם אתה ממנה תחתי…".
משה, האיש העניו מכל האדם, מבין שמותו מתקרב ולכן הצורך ביורש הופך להיות דחוף יותר. הואיל ולא מדובר בטובתו האישית אלא בצורך אמיתי של הציבור, מרשה לעצמו משה להיות תקיף בדרישתו ליורש, וכפי שהמדרש מציין מדובר בפסוק בסגנון ייחודי שאין דומה לו במקרא. זאת ועוד, משה מתבטא בחריפות כלפי הקב"ה עד כדי מחשבה – "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". כלומר, שישראל עלולים להישאר ללא מנהיג.
המהרי"ט צהלון (מהריט"ץ החדשות סימן קלג) מתייחס לדרישתו של משה וכך הוא כותב: "הודיעני איזה רועה נאמן תשים על ישראל, כדי שאצא אני מידם לשלום, שלא יהיה להם תרעומת, שלא מיניתי עליהם רועה נאמן קודם פטירתי, והנחתים כצאן אשר אין להם רועה, לכך אין ראוי שאפטר מן העולם עד שתראני, מי הוא אשר יעמוד תחתי רועה נאמן. לכך אמר לו קח לך את יהושע, דייק לך לומר שיהיה כמוך גברתן עומד בפרץ".
המהרי"ט צהלון מסביר שמשה מסרב לסיים את חייו בטרם יידע מי המנהיג שיחליף אותו, אחרת העם, בצדק, יוכל לבקר אותו על כך שעזבם ללא מחליף. משה מלמד אותנו שאחד מתפקידיו של המנהיג הוא ביכולתו לתכנן את פרישתו מהתפקיד, ולהכין יורש שייקח את המושכות וינהיג את החברה ואת המדינה אחריו, אחרת, עלולה להיות אנרכיה. זאת ועוד, משה מבקש מחליף ראוי שיוכל להמשיך את דרכו שלו: "אִישׁ עַל הָעֵדָה; אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם". וחז"ל פירשו: "לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות (לקרב), והם באים לבסוף" (ספרֵי במדבר קלט), דהיינו מבוקשת מנהיגות שתעמוד בראש העם ותהיה עבורם דוגמא אישית. אמור מעתה, יכול להיות מנהיג שהוא בעל כישורים מנהיגותיים יוצאי דופן, בעל כושר חשיבה וניתוח מיוחדים, אבל אם לא יכין עוד בתוך תקופת מנהיגותו את מחליפו העתידי, הרי שזו תהיה שגיאתו הגדולה שתאפיל על הצלחותיו כמנהיג.
(פנחס תשפ"א)
