שני צדדים למטבע
עם העברת שרביט ההנהגה ממשה ליהושע, מתבקש משה לחזק את לימוד התורה לבני ישראל, ואגב כך מתוודע לעובדה שעם ישראל לא ישמרו בסופו של דבר
עם העברת שרביט ההנהגה ממשה ליהושע, מתבקש משה לחזק את לימוד התורה לבני ישראל, ואגב כך מתוודע לעובדה שעם ישראל לא ישמרו בסופו של דבר

מילת המפתח של יוה"כ היא 'חיים'. בהוספות לתפילת העמידה שנקבעו ע"י הגאונים לכל עשי"ת אנו מוסיפים שמונה פעמים את המילה חיים בקטעים: "זכרנו", "מי כמוך",

כמשל, סיפר רבי ישראל מסלנט זצ"ל את מעשה הסנדלר המפורסם. בשעה מאוחרת ראה רבי ישראל את הסנדלר עדיין רוכן על עבודתו. "האם לא כדאי שתלך

לנוכח פשרם הסתום של כמה מן הפריטים שמופיעים ברשימת החטאים המקובלת בסדר הוידוי, הופיעו בשנים האחרונות "מדריכי עזר", שנועדו להקל על אומר הוידוי לזכור כל

התשובה והסליחה יונקות שתיהן את כוחן ממידת הענווה. קשה לנו בני האדם לסלוח. האגו לא נותן ולא שמח עם הסליחה. האגו הוא זה שלוחש
הכניסה לארץ ישראל מתוארת בספר דברים כדבר המסוכן ביותר העומד להתחולל בתולדות עם ישראל. הסכנה אינה צבאית – הקב"ה מבטיח כי הוא ילך לפנינו, ומצווה

לאחר שמשה רבינו מגלה לעם ישראל 'מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ' [דברים י יב], הוא מוסיף עוד ציווי כפול – 'וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם

פרשתנו פותחת בפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה". אם משמעות המילה "עקב" בפרשה היא "אם", דהיינו הבעת תנאי, למה לא לכתוב בפסוק את המילה

בעולמה של מורשת ישראל הכירו בחשיבות השֵם כמעשה מהותי, לא רק טכני-שימושי, למן ימי בראשית. המקרא רצוף מדרשי שֵמות המבקשים ליתן טעם בשמו של אדם.
המן נזכר בפרשתנו כחלק מסיפור תקופת החיים במדבר. תיאור המן נעשה בדרך לא מחמיאה: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן". המן מתואר כמאכל שיש בו משום