הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')מילת המפתח של יוה"כ היא 'חיים'. בהוספות לתפילת העמידה שנקבעו ע"י הגאונים לכל עשי"ת אנו מוסיפים שמונה פעמים את המילה חיים בקטעים: "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב", "בספר", ואנו חוזרים שוב ושוב על הבקשה לחיים גם בפיוטים ובקטעי תפילה רבים אחרים ביום הכיפורים. חשיבות שמירת החיים באה לידי ביטוי גם בחובה שיש לחולה לאכול ולשתות בעיצומו של היום הקדוש, אם הצום עלול להביאו לידי סכנה, כמתחייב מהמצווה: "וחי בהם".
אולם למרות העובדה שחיים הם המצרך המבוקש ביותר עלי אדמות, אנשים מתים מדי יום בזדון או ברשלנות של אחרים. בשנים האחרונות בולטת הקלות הבלתי נסבלת של לקיחת חיי אדם בעיקר בעולם המוסלמי, ובמקביל אנו רואים כיצד מדינות מוכנות להשקיע השקעה אדירה של כסף, ידע וטכנולוגיה בפיתוח נשק אימתני על מנת להרוג כמה שיותר אנשים, במקום לנצל את המשאבים הללו לתועלת האנושות ולשיפור החיים עלי אדמות.
אצלנו רוממות קדושת החיים תמיד בפינו, אבל אובדן חיים בשל חוסר זהירות או אף רשלנות מתרחשים כמעט מדי יום. תאונות הדרכים ותאונות העבודה הפכו להיות כמו מזג האוויר: כולם מדברים עליהם, אך אף אחד לא מצליח לשנות. בקיץ האחרון נחשפנו גם למקרים רבים של טביעות, בעיקר של ילדים, שנבעו מחוסר זהירות.
חז"ל אומרים שביום הדין ספרי החיים וספרי המתים פתוחים. לשם מה נפתחים ספרי המתים? יתכן שהם נפתחים כדי שאנחנו ניזכר בהם, ונטמיע את ההבנה שהחיים שבריריים, וצריך לעשות מאמץ רב לשמור עליהם. אולי הם נפתחים כדי שנזכור את כל אלו שמתו לשווא, אם בגלל הרוע האנושי ואם בגלל רשלנות וחוסר זהירות. אפשר שזהו ההסבר להזכרת הנשמות שאנו עורכים ביום הכיפורים עם כל חרדת הקודש שמסביב. זיכרון המתים מסייע לנו להפנים את הערך של קדושת החיים, ואולי יטמיע בנו שינויי התנהגות מתאימים.
ההתמקדות במושג חיים מובילה גם לשאלה: מהם החיים הרצויים. כיצד אנו מגדירים את איכות החיים, ומה ניתן לעשות כדי לשפר אותה? המסורת היהודית מלמדת שמותר האדם מן הבהמה בעולמו הרוחני ובפעילותו האלטרואיסטית, ואלה הם הפרמטרים המשמעותיים למדידת איכות חייו האמתית.
לאור זאת המשנה באבות (ב, ז) מלמדת "מרבה תורה – מרבה חיים". הכוונה גם לכך שמי שמרבה ללמוד תורה יזכה לאריכות ימים, כפי שנאמר: "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" (משלי ט, יא) והן לריבוי באיכות החיים, שכן "מרבה תורה" – מכניס תוכן ומשמעות לחייו, ומשתמש בתכונות המיוחדות לו כאדם בעל שכל ותבונה, דיבור ומחשבה. מסיבה זו "צדיקים במיתתן נקראו חיים (ברכות יח), שהרי פעולתם משמעותית גם אחרי מותם.
אפשר שזו הכוונה בבקשה שאנו מבקשים בכל שבת מברכין: "ותיתן לנו חיים ארוכים". לכאורה, החודש לא יכול להיות ארוך או קצר, כיוון שיש לו אורך קבוע וידוע. אולם נראה שבקשתנו היא גם על כך שימי החודש יהיו רבי משמעות ומלאי תוכן חיובי, ובזכות גודל ערכם, ייראו החיים גדולים גם באורכם. למעלה זו הגיע אברהם אבינו עליו נאמר: "ואברהם זקן בא בימים", ומבאר ספר 'הזוהר' שהוא בא עם כל הימים שלו, אף לא אחד מהם היה לבטלה.
החפץ חיים בפירושו לפסוק: "מי יעלה בהר ה'… אשר לא נשא לשווא נפשי" מביא משל הקושר עיקרון זה לבקשת החיים בתפילות הימים הנוראים. אדם ביקש מחברו הלוואה של אלף רובל, וכשבא המלווה לתבוע את חובו כעבור שנה, החזירם והצהיר: "אינך צריך למנות הכסף, שכן כלל לא נגעתי בו". המלווה כעס ואמר: "האם בשביל זה הלוויתי לך כל כך הרבה כסף, כדי שהוא יהיה מונח כאבן שאין לו הופכין. הרי נתתי לך אותו כדי שתיטיב את מצבך ותשקם את חייך". כך, מסביר החפץ חיים, האדם מקבל חיים ממרום, ויחד אתם אף כישרונות ואמצעים כדי שבאמצעותם יעשה מעשים טובים, ויעבוד את בוראו. אם הוא אינו עושה שימוש ראוי בכל מה שקיבל, הרי נשא לשווא נפשו, הוא לא טיפל בנפשו ולא קידם אותה, ואין הוא ראוי לעלות בהר ה'.
ביום הכיפורים שעבר עמדנו כולנו בתפילה וביקשנו חיים, ותודה לאל, קיבלנו את שביקשנו. כשאנחנו באים ביום הכיפורים הזה ומבקשים שוב חיים, עלינו להוכיח שאנו עושים בהם שימוש משמעותי ורב-ערך. בזכות ההחלטה האיתנה, הרצון וההשתדלות לעשות זאת נזכה לחיים טובים ולשלום.
