כל המאמרים במדור דברים

המלחמה שהחלה לפני כשנה עלתה שלב. בשבוע החולף חלה התעצמות במלחמה בלבנון. עבורי זהו סוג של סגירת מעגל. בשנת תשמ"ב, לפני 42 שנים, יצאנו למלחמת

בפתחה של פרשת ניצבים, משה מעביר את עם ישראל בברית ה' והם מתחייבים שוב בקיום המצוות ובהתרחקות מהחטא. בשלב זה התורה מזהירה מכך שאדם, משפחה

"כולכם" – בכל שנה ושנה אנו קוראים בתורה על הברית שנכרתה בין הקב"ה ובין כנסת ישראל. התורה מדגישה: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית

  "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" [דברים כט' יד'] שואל אברבנאל מי נתן

לפני כארבע שנים פרסמתי טור, בשם דומה. אבל מאז, נדמה שהתהפך העולם, ויותר מפעם אחת. מגפת הקורונה והמלחמה אתגרו ומאתגרות את חיי היומיום וגם את

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלוֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" "וְשָׁב ה' אֱלוֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ

פרשתנו מתארת את שעותיו האחרונות של משה, והעברת השרביט לתלמידו יהושע. רגעים שהיו אמורים להיות פשוטים הופכים להיות מורכבים. משה ויהושע עומדים דרוכים ליד אוהל

  ברשימות הקודמות הצבענו על כך שאחד האתגרים המשמעותיים של הגות דתית ציונית היא לתת פשר דתי לחיים הגשמיים, חיי העולם הזה. התורה שבכתב מציגה

מלחמה ארוכה ועקובה מדם מאחורינו, והלא-נודע אורב במסתרים לפנינו. לא-מעט אנשים נכנסים לחרדות לנוכח המצב, וכאילו כדי להקשות עוד יותר באות הקללות שבפרשתנו וכביכול נותנות