תשובתו של השֹר הנוכרי
"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ד', ל) – אין לך דבר גדול מן התשובה: מעשה שהיו רבותינו ברומי רבי אליעזר, ורבי יהושע ורבן גמליאל. וגזרו
"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ד', ל) – אין לך דבר גדול מן התשובה: מעשה שהיו רבותינו ברומי רבי אליעזר, ורבי יהושע ורבן גמליאל. וגזרו

פסוק זה (דברים ד,כד), המעטר את פרשתנו, מדמה את מלך מלכי המלכים לאש, ומסיים במלים "א-ל קנא". אולם, דימוי זה מסוכן במקצת, במיוחד אחרי שלל
דיני לשון הרע נועדו להקים חברת צדק ומופת באומה הישראלית. הנביא ירמיהו תיאר את דמותה של חברה שדיני לשון אינם נשמרים בה: "…אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ
דיני לשון הרע נועדו להקים חברת צדק ומופת באומה הישראלית. הנביא ירמיהו תיאר את דמותה של חברה שדיני לשון אינם נשמרים בה: "…אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ

הירושלמי במסכת תענית, דן במשנה (תענית ד א), העוסקת בתחילת תעניות הגשמים של 'היחידים': "הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין…", ובשאלה
ההודאה על הטוב שגמל הקב״ה עמנו, המוטבעת במקרא ביכורים שבתחילת פרשת השבוע, היא בעלת שני פנים. האחד – הכתוב במפורש – הוא הקריאה לכל אחד

הבאת הביכורים למקדש מלווה במצווה נוספת ב'מקרא ביכורים': "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו: הגדתי היום לד' אלוקיך כי באתי אל הארץ
פרשתנו פותחת במצוות הביכורים, דהיינו הבאת הפרי הראשון והמובחר ביותר לפני ה'. מצוה זו מאפשרת לנו לחזור אל פרשת בראשית, שמתארת הבאת ביכורים מסוג אחר

כל בני האדם זהים ביחס למטען התורשתי ביותר מ-99%, וכל ההבדלים בין בני האדם במראה, בתכונות, בנטיות למחלות, ובפוטנציאל השכלי הוא בשארית הקטנה של המטען

סתירה מצויה בפסוקי הפרשה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה… אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם..ֹ. הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם. וְלֹא-נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם