כל המאמרים במדור דברים

פסוק זה (דברים ד,כד), המעטר את פרשתנו, מדמה את מלך מלכי המלכים לאש, ומסיים במלים "א-ל קנא". אולם, דימוי זה מסוכן במקצת, במיוחד אחרי שלל

הירושלמי במסכת תענית, דן במשנה (תענית ד א), העוסקת בתחילת תעניות הגשמים של 'היחידים': "הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין…", ובשאלה

הבאת הביכורים למקדש מלווה במצווה נוספת ב'מקרא ביכורים': "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו: הגדתי היום לד' אלוקיך כי באתי אל הארץ

כל בני האדם זהים ביחס למטען התורשתי ביותר מ-99%, וכל ההבדלים בין בני האדם במראה, בתכונות, בנטיות למחלות, ובפוטנציאל השכלי הוא בשארית הקטנה של המטען

סתירה מצויה בפסוקי הפרשה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה… אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם..ֹ. הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם. וְלֹא-נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם