כל המאמרים במדור דברים

אותו 'אנוכי' של עשרת הדברות, הוא המצווה אתכם גם כעת לפנינו הניסוח המקראי לעיקרון הבחירה החופשית, בחירה המאפיינת ומגדירה את האדם בלבד מכל היצורים עלי

התפילה מרגילה את האדם באופן קבוע להפעיל את לבו, להרגיש ולהתפעל, ובאמצעותה ניתן להסיר את ערלת הלב רגע לפני כניסתו לארץ מצווה העם למול את

  בפרשת השבוע כותבת התורה את מצוות התפילין: "וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם". בעקבות כך נעסוק השבוע במחלוקת הפוסקים כיצד יש להגדיר

הפסוק: "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ, מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", מופיע בהפטרת השבת, ודומה שסביב הוויכוח הציבורי בישראל כיום הוא נהייה אקטואלי ביותר, כשכל מחנה מאשים את יריבו

הפחד הקמאי מפני כל אותם "גוים רבים ועצומים" השוכנים בקרבנו לא נעלם ברבות השנים אלא רק התעצם הארץ המובטחת נראית קרובה מתמיד, ניצבת מנגד. בני

פרשת 'והיה אם שמוע' מבטאת את אחד מעיקרי האמונה הבסיסיים: האמונה בשכר ועונש. על פי התורה, המצב הגשמי והמצב הרוחני כרוכים אלה באלה. העם הנושא

בפרשתנו משה מתאר את הארץ שהעם צועד לקראתה- ארץ טובה בה יוכלו לאכול ולשבוע, לבנות בתים טובים ולשבת בהם בנחת. כך גם ירבו הצאן והבקר,

המלחמה בתחושה הזו של שיכרון הכוח היא בהפנמה יום יומית של מידת הענווה יש שיחות שאדם מנהל עם סובביו, ויש שיחות שאדם מנהל עם ליבו.

לתודעה האנושית יש השפעה מכריעה בתחומים רבים. המפתח להצלחה והיכולת להתמודד עם אתגרים קשים, תלויים בתודעת המסוגלות ובדימוי העצמי. בעזרתם ניתן לגייס את תעצומות הנפש

עם ישראל מצא את עצמו לא פעם אחת בהיסטוריה היהודית נלחם תוך נחיתות מספרית באויביו בפרשתנו מופיעה דילמה [כלשון רש"י] טיפוסית של מיעוט הנאלץ להילחם