כל המאמרים במדור דברים

לפני חודשיים קיבלתי את הבשורה ששינתה את חיי מן הקצה אל הקצה. עד אז הכל התנהל על מי מנוחות. כבר חציתי את גיל 60. התברכתי

אנו נמצאים בשבת הזו ובימים אלו, ברגעי המעבר שבין יום הכיפורים לחג הסוכות ולשמחת תורה. שאלה ידועה היא מדוע המועד שנקבע כדי לשמוח עם התורה

האם נענועי הלולב הם חובה מהתורה או מדברי חכמים? במשנה נכתב: "כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר". השיעורים (מידות) הם הלכה

עבור מדינת ישראל, הזירה הבינלאומית היא מורכבת מאוד כבר מיומה הראשון. יחסי עם ישראל והעמים שונים במהותם מהיחסים שבין אומות אחרות. אולם, זה לא דבר

בשעה שאתם קוראים את המאמר הזה, סביר להניח שכבר הצבתם לפחות את היסודות הראשונים לסוכה. זה הרי מנהגם הנאה של חסידים ואנשי מעשה: להזדרז במוצאי

שאלה: קבוצת חיילים נדרשת לצאת לפעילות מבצעית כמה דקות לפני השקיעה בחג הראשון של סוכות. האם יוכלו להקדים ולקבל את החג לאחר "פלג המנחה", כפי

בנאום הסיכום של משה רבנו, ערב הסתלקותו מהנהגת העם, הוא מפנה את מבטו ואת דבריו אל העבר ואל העתיד, ומשתמש מספר פעמים ביחידת הזמן שנקראת

בחג הסוכות אנחנו יוצאים אל 'דירה' ארעית בטבע, ואליה חז"ל מזמינים לנו את האושפיזין. כל אחד מהאושפיזין מבטא נקודה ייחודית לו. אבל אפשר גם להזמין

עד לפני כמה עשרות שנים בלבד, היה מקובל לחלק את החגים המופיעים בתורה לשתי קבוצות: האחת היא הרגלים, והגדרת שלושת החגים כקבוצה אחת כתובה במפורש

ההתבוננות בחג הסוכות מזמינה אותנו לעצור ולחשוב על קשרים נסתרים בין מילים ומושגים, וגם מעבר להם, אל המציאות הטכנולוגית המשתנה ללא הרף. מתוך התבוננות בשורשים