כל המאמרים במדור נח

    על חם נאמר: " וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן" (בראשית ט,יח).  על שם נאמר: "וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר" (בראשית י, כא). בפסוקים

  במובנים רבים דמותו של הנביא היא דמות טראגית. מצד אחד- בציווי האלוקים על הנביא להזהיר ולומר לציבור את האמת הנוקבת בלי כחל וסרק. הנביא

חטאו של אדם הראשון היה כלפי עצמו, "בין אדם לעצמו", כמו שכתב הראי"ה בספרו ['מוסר הקודש']: "חטא אדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש ואִבֵּד את

  "וגם את נח באהבה זכרת". מלים אלה, מתוך תפילת הזיכרונות של ראש השנה עוד מהדהדות באוזנינו. וכמאליה עולה השאלה מה טעם דווקא לנוח נדרש

כל דור וההתמודדויות שלו. לא דומה דור אחד למשנהו לא בשאלות ולא בתשובות, לא באתגרים ולא במשברים, לא בתהליכים ולא בפתרונות. הרצון לעשות 'גזור והדבק'

"…ותקח מפריו ותאכל, ותתן גם לאישה עימה. ר' אייבו אמר: סחטה ענבים ונתנה לו" (בראשית רבה יט) לא, לא התבלבלתי. אני יודעת שפרשת נח השבת,

סיפור המבול הוא אחד משיאי האסונות בתולדות ימי עולם. עשרה דורות בלבד אחר בריאת האדם, נזר הבריאה. הקב"ה מתבונן בעולמו, ורואה מציאות שחורה משחור, כל

החברה האנושית של פרשת נח הידרדרה למצב של אל-חזור, והיה צורך בהתערבות א-לוהית כדי לאתחל אותה מחדש. בני האדם חטאו בגזל ובניאוף, כלשון המקרא: "ותימלא

בתיאור הגניאולוגי של צאצאי נח בולטים שני פסוקים 'מוזרים למדי'. על חם נאמר: " וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי ־ נ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם