כל המאמרים במדור וישלח

המילים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב, כה), אינן מתארות, להבנתי, מצב רגעי, אלא משקפות גם חוויה קיומית הולכת ונמשכת בחייו של יעקב אבינו, שהבדידות הייתה חוויה

דרכי הקנין של ארץ ישראל, החזרה אליה, והאפשרות של כינון התיישבות ברת קיימא בה, העסיקו במאתיים השנים האחרונות רבים מגדולי ישראל. אמנם, חז"ל לימדונו שארץ

בפרשה מסופר על דינה שנחטפה על ידי שכם בן חמור נשיא החווי ונאנסת על ידו. לאחר האונס, שכם רוצה לשאתה לאשה. בני יעקב דורשים מכל

יעקב שלח לעשיו מנחה בצורת עדרי צאן ובקר, בכדי לפייסו. הוא שלח אותם: "בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ

תולדות חייו של יעקב היו רצופים התמודדויות ואתגרים, כפי שתיאר באזני פרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי" (בראשית

הפעם אבקש לעיין בפסקאות סמוכות מתוך מדרש בראשית רבה (עה) לפרשת וישלח, המביעות עמדות סותרות בנוגע להתנהגותו של יעקב במפגש עם עשו – שמאז ומעולם

מדרש ידוע מספר לנו שלבן, המחבק ומנשק את יעקב, רוצה בסך הכל לבדוק איפה הוא מחביא את הכסף. אנחנו מקבלים את הפרשנות הזו באופן טבעי,