"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי, מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם, אֵת כָּל-עֲוֹנֹתֵיכֶם" (עמוס ג', ב'). מכל אומות העולם, אני הכי אוהב אתכם אומר לנו הקב"ה. ולכן
במעשה אשת פוטיפר שניסתה לתפוס בבגדי יוסף חז"ל מסבירים שיוסף שאב כוחות נפש מאביו: "באותה שעה באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו:
תיאור הליכתו של יוסף לקראת אחיו נראה מפורט וארכני כמגלה טפח ומסתיר טפחיים: " וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן
קשה עד מאוד היא שנאתם של אחים, דווקא בשל היותם אחים. השנאה חודרת דרך סדק צר, כ'אורח בלתי רצוי' ומתחילה כמחשבה תמימה. עם הזמן היא
לו היינו שואלים אדם מן היישוב מהו המאורע או הנס המרכזי שמצוין בחג החנוכה, היה משיב, קרוב לוודאי: נס פך השמן. אחרים היו מצביעים, אולי,
אחד הרגעים הטראגיים ביותר בקורות ימי ישראל הוא הרגע האכזרי, הציני והבלתי נתפס הזה, בו ילדים עומדים מול אביהם, מבשרים לו את הבשורה הכי קשה
תרבות המחלוקת בישראל מטופחת במקומות רבים בחז"ל. המחלוקת אינה מילה המעוררת אסוציאציות שליליות. להפך. עולמם של חכמים בנוי "אסופות אסופות", ויש בדבריהם דברים לכאן ולכאן,
מילת הקוד והמפתח, בהטיותיה השונות, בפרשה הקשה והטראגית של מכירת יוסף היא – 'אָחִי'. זה מתחיל בתיאור המצב הבסיסי של המציאות: "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה
במהלך קריאת דברי האחים, רגע לפני ההגעה של יוסף לקראתם, אנו מוצאים שינוי מפתיע בעלילה [בראשית לז יט – כ]: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו
פרשת חייו של יוסף, הנמתחת על פני ארבע פרשיות ותריסר פרקים, יותר מכל אחד מאבות האומה האחרים, זכתה לפירושים הרבה. פשט ודרש, רמז וסוד. אחד
