קשה ועצוב לקרוא את פרשת וישב- לקרוא עד לאיזו שפל מדרגה יכולים אחים להגיע, לראות עד כמה השנאה יכולה להחריב עולמות ומשפחות, להביט ביעקב המתבונן
על פני הדברים, לפחות לפי פשט הכתובים, מעשי יהודה עשויים לשמש דגם ואב טיפוס להחפצת האדם. רמז ראשון לכך מצוי כבר בראש פרק לח. יהודה
ר' שמואל בר נחמן פתח : "כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו' " (ירמיה כט יא). שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף ויעקב היה עוסק
הפתגם "האדם מתכנן, וא-לוהים צוחק", תפור להפליא על כתונת הפסים של יוסף, המשמשת דוגמא מובהקת לכך שהקב"ה רוקם תכניות שמעל להשגת האדם. אחי יוסף רצו
אירוני הוא שמה של הפרשה שלנו, פרשת "וישב", שהרי אין בה ולו רגע אחד של ישיבה במובנה הבטוח, היציב והקבוע. ומה יש בפרשה? חלום וחיפוש,
פרשת יהודה ותמר קוטעת את הרצף בתיאור הירידה של יוסף למצרים. במקביל לסיפורו של יוסף מבקשת התורה להתמקד במשבר שמתרחש במשפחתו המצומצמת של יהודה. בתקופה
יוסף מזדהה במצרים על פי מוצאו כ'איש עברי'. בשם זה קוראת לו אשת פוטיפר: "ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו" (בראשית לט יד), וכך
מחד, תורת התשובה תופסת מקום מרכזי בחיינו. ארבעים יום בשנה, בין ראש חודש אלול ליום הכיפורים, מוקדשים למידת התשובה, שלא לדבר על מקומה בכל אחד
"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" מתברר שיעקב לא למד ב"מכון אדלר" להורות משופרת. בתום לב
בתוך הלכות חנוכה שהובאו בגמרא במסכת שבת (כב א) מובא: "וא"ר כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב: 'והבור ריק אין
