
היוספים שבתוכנו
כאשר יוסף הורד למצרים הוא נקנה על ידי סריס פרעה שר הטבחים בשם פוטיפר, שחיבב את יוסף: "וימצא יוסף חן בעיניו". הסיבה לכך היא "וַיַּרְא

כאשר יוסף הורד למצרים הוא נקנה על ידי סריס פרעה שר הטבחים בשם פוטיפר, שחיבב את יוסף: "וימצא יוסף חן בעיניו". הסיבה לכך היא "וַיַּרְא

אנו חיים בעידן של פוסט-מודרניזם וקרייריזם ששם את ה'אני' וה'עכשיו' במרכז ההתעניינות והחשיבות, שמבליט את האישי על חשבון הכללי, את ה'מימוש העצמי' על חשבון

יש לחשוב כיצד ניתן לבנות מהלך המאפשר מחלוקות ומאבקים, ובד בבד אינו קורע את התשתית היסודית של האומה המשותפת במשך עשרים ושנים דורות השיטה פעלה

לא מספיק להיות אידיאליסטים, אוהבי א"י הנלחמים עליה במסירות, אם אחר כל משבר, נתפס לייאוש ולחדלון ההיסטוריה הישראלית רצופה משברים הבאים לאחר חורבן או כישלון.

פרשתנו עוסקת כולה בהתרחשויות שבין יוסף לאחיו ובהשתלשלות האירועים הנגרמים עקב הורדתו של יוסף למצרים. זאת למעט הפסקה במהלך הפרשה בה עוסקת התורה בסיפורו

כל מה שצריך כדי לשנות את חיינו לטובה, זו רגישות חברתית למצבו של האחר, ואוזן קשבת התפנית בעלילה העצובה של השלכת יוסף לבור ומכירתו לעבד

אלימות, במובנים רבים, היא תולדה של "אילמות". היכן שמסתיימות המילים, מתחילים המעשים זה מתחיל מ – "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" ומסתיים באופן זמני

כלל גדול הוא "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" וכידוע התורה נדרשת בארבעה דרכים, פ.ר.ד.ס פשט, רמז, דרש, סוד. למרות שהפשט בפרשה זו הוא קשה ותמוה

בפרשתנו אנו קוראים על טרגדיה מהגדולות ביותר בהסטוריה שלנו. במהלך ארבעה פסוקים מתארת התורה את שנאת האחים: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו

מעשה יהודה ותמר הוא אחת התחנות במסלולו של המשיח. על הכתוב [ירמיה כט] "כי אנכי ידעתי את המחשבות" דרשו במדרש [ב"ר פר' פה]: "שבטים היו