כאשר הפרשנות מכילה מטען תרבותי, ברור מדוע פרעה ומשרתיו מקבלים את פרשנות יוסף "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל
חנוכה חבוק וקשור באור – גם כזה שעל פניו לא קשור לאירועי החג. דרשות שונות הקשורות לחנוכה מצביעות על כתמי אור המשמשים בערבוביה עם החושך.
הרעב מגיע, ויעקב שולח את בניו למצרים. אז מתאר אותם הפסוק: "וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים". מיד לאחר מכן חוזר הפסוק לעסוק
דווקא אלו שהקטינו את עצמם – הצליחו לחולל מהפכות ולהוביל מהלכים גדולים כמה גבורה ואמונה, עוז וענווה יש במילה אחת אותה אומר יוסף לפרעה- 'בִּלְעָדָי'.
המבחן הגדול של האדם הוא היותו לא רק איש הגות – 'נאה דורש', אלא גם מיישם – 'נאה מקיים' לא כל מתכנן טוב זוכה להיות
בפרשתנו, מוצאים עצמם האחים במבוכה גדולה מול השליט המתנכר להם וחושד בהם בריגול. הם חוזרים לארץ כנען ללא שמעון הנתון בבית העצורים, ומוזהרים שלא לחזור
חשדות של אדם ברעהו הם חלק מחיי היום יום שלנו כבני אדם. חשדות נולדים על רקע הצירוף של כמה נתונים: האפשרות האנושית להסברים מרובים ומגוונים
חז"ל לא התעלמו מן הצורך של אדם להילחם ולהגן על עצמו, ועם זאת, העמידו את הדברים בפרופורציה נכונה שער הניצחון נמצא ברומא ובפריס. לא בירושלים.
חכמינו ז"ל קבעו כי "מצות חנוכה – נר איש וביתו" (שבת כ"א, ב), ולפיכך עלינו להדליק נר חנוכה בבתינו. קביעה זו נראית תמוהה לאור החשיבות
ריכוז כזה של כנות איננו מוצאים במקרא באף מקום. "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ, כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים …אִם כֵּנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם אֶחָד
