
שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי
אפשר להתייחס לשמו של האדם בשתי צורות- האחת טכנית והשנייה מהותית. ברמה הטכנית, שמו של האדם הוא רק איזה שהוא סימן זיהוי, דרך ליצירת תקשורת

אפשר להתייחס לשמו של האדם בשתי צורות- האחת טכנית והשנייה מהותית. ברמה הטכנית, שמו של האדם הוא רק איזה שהוא סימן זיהוי, דרך ליצירת תקשורת

הגמרא [תענית ה ב – ו א] מספרת: "רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: לימא מר מילתא! אמר

באופן אירוני משהו, דווקא פרשת "ויחי" מתארת את הסתלקות שני אבות האומה, יעקב ויוסף. תיאור פטירתו של יוסף קצר – בן מילה אחת ("וימת יוסף")

אֶרֶץ גֹּשֶׁן היא אזור במצרים העתיקה המוזכר בתורה כמקום מושבם של בני ישראל מירידתם למצרים מארץ כנען. מדוע אזור זה הפך למקום מושבם של בני

אפשר לחתוך את המתח באוויר. שנים-עשר האחים עומדים ליד מיטת אביהם הזקן הנוטה למות. כולם נקבצו ובאו לשמוע את ברכתו ונבואתו טרם ייפרד מהם. לא

פרשת 'ויחי' באופן הפוך משמה, מדברת דווקא על מוות. מותם של יעקב ויוסף. יעקב היא הדמות הראשונה במקרא המודעת למותה המתקרב ומתכוננת אליו בשלבי פרידה

חומש בראשית, שהחל באדם החוטא, מסתיים ביוסף המתקן. אדם וחווה הועמדו בפני פיתוי, וכשלו בו, ואילו יוסף נדרש להתמודד עם פיתוי קשה ועמד בו. אדם
יעקב מזמין לפני מותו את בניו לדברי פרֵדה וברכה אישיים. במפגשי פרידה לא נהוג "לסגור חשבונות" אלא דווקא האווירה במפגשים אלו היא פייסנית ומאירת פנים.

'קִיברו אותי בארץ כנען', מבקש יעקב, ומאוחר יותר גם בנו יוסף, בשכבם על ערש דווי. מדוע כה חשוב היה להם וכמותם ליהודים רבים, תושבי חו"ל,
רק אחרי מות יעקב פונים אחיי יוסף אליו: "אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם, כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך". עתה