
לעשות את השבת
"לדעת כי אני ה' מקדשכם". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך

"לדעת כי אני ה' מקדשכם". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך

בפרשת השבוע אנו פוגשים באדם הראשון שהצטרף מיוזמתו האישית לעם ישראל וקיבל את תורתו. מה הביא את יתרו שחי כל ימיו כמדייני לעזוב את ארצו

הדיבר האחרון במעמד הברית שבהר הסיני הוא "לא תחמוד". אין ביטוי עמוק יותר להבחנה בין התרבות בה אנו חיים היום לבין היסוד התורני הבסיסי עליו

מעשה ביהודי שהגיע לארץ מרוסיה בתקופת הקומוניזם. "איך היה האוכל ברוסיה"?, נשאל. "לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה העבודה?". "ממש לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה המשכורת?".
מצווה גדולה להודיע בשער בת רבים – אין כזה דבר ייעוץ וטיפול רבני הכרוך במגע פיזי. דברים אלה הם כה פשוטים וכה ברורים מאליהם, עד

מעשה ביהודי שביקש להיכנס לבית הכנסת הגדול בימים הנוראים. עצר אותו השומר בכניסה וביקש לראות את כרטיס הכניסה שלו. "אין לי כרטיס", הצטדק האיש. "אם
המשנה במסכת אבות לימדה אותנו שיש להבחין בין מחלוקות שהם לשם שמיים ובין מחלוקות שאינן לשם שמיים. הבחנה זו, מעצם הגדרת כותרתה, היא הבחנה שנעשית

"על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת? מה חרי האף הגדול הזה?". שאלות יסוד אלה שבות ועולות כל אימת שניצבים אנו מול מאורעות כמו ה"צונאמי"
אין אנו יודעים את הסיבות למעשי ד'. בימים בהם קיימת נבואה בישראל – זה עיקר תפקידה. היא עוסקת בביאור השורש הפנימי של ההווה. היא מבארת
אנשי גוש קטיף ראויים להצדעה. הם ראויים להצדעה בשל היותם שלוחי ציבור, המפתחים כראוי את ארץ ישראל. ארץ ישראל לדידם היא מחויבות עמוקה. הם חיים