כל המאמרים במדור שמות

"שלח נא ביד תשלח" – זו הנטייה הטבעית הנמצאת בכולנו. על אף המחמאה הקיימת בעצם העובדה ששליחות מסוימת הזדמנה לידינו נוח לנו הרבה יותר להתחמק

וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: (שמות, ל"ה, כ"א)

פרק ק"כ לספר תהילים עוסק בכוח הלשון. המזמור פותח בתחנוניו של דוד המלך כי הקב"ה יצילו מדבר שקר: "יְדֹוָד הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה"

נפלאות המה דרכי התורה. לעתים מקופלים עולמות שלמים, דוגמת הלכות שבת הענפות, בפסוקים בודדים, והריהן כ"הררים התלויים בשערה", ופעמים שהתורה מפליגה ומאריכה בעניין אחד, ואי

ר' שלמה חורי, מרבני ג'רבה, כתב בספרו חשק שלמה (ג'רבה תש"ב) ביאור מופלא לחלקים מההגדה של פסח. בבארו את הפסקה הנודעת "והיא שעמדה", כותב ר"ש

עמוס בר דע הפסוק האחרון של פרשת תצווה הסמוך לתחילת פרשת כי תשא עוסק בעשיית מזבח-הקטורת ונתינת דם הכיפורים ביום הכיפורים: "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו אַחַת

כאשר ניתנו הלוחות הראשונים למשה נאמר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים. (שמות לא) ובהמשך