פרשת וארא פותחת: “וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה’: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה’ לֹא
בציור זה אנחנו יכולים לראות דמות המתבוננת בטלסקופ השמימה. דמות זו מסמלת את האצטגנינים אשר חזו בכוכבים את לידתו של מושיען של ישראל ויעצו לפרעה
"אין שמש ללא צל, וההכרח הוא כי נדע את הלילה". "אני רואה עתה, כי אי אפשר להתחמק לצמיתות מן התקוה, ויש בידה לתקוף אפילו את
בפתיחת כל ספר, אנו נפגשים עם עצם העובדה כי שם הספר הוא כשם הפרשה הראשונה שבו. בהזדמנויות שונות יצא לנו להיווכח בכך ששם הפרשה, כפי
אנו קוראים את פרשת שמות ועלייתו של עם ישראל כעם על במת ההיסטוריה, בעיצומו של מבצע 'לתת כתף', מבצע מרגש מעין כמוהו, שבו מדינת
פרשת שמות מספרת על ראשית השיעבוד של ישראל במצרים, וחז"ל מבקשים להכניס אותנו אל שלב התכנון, אל הרגע שבו התעצמותם של בני ישראל מתחילה לאיים
שלטון שמפעיל כוח מלמד על בעיה ועל כישלון. המציאות הזו מורה כי יחסי השלטון והעם פגומים. האחריות לכך יכולה לנבוע מכיוונים רבים ומגוונים, ובעיקר
מי שתעניק למשה את שמו תהיה בת בתו של פרעה. כשתרד לרחוץ עם נערותיה ותראה תיבה בסוף "…וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ". את שמו היא
ברכת כהנים היא טקס שכאילו לקוח מעולם אחר. כיום, בהעדר מקדש, אנו רגילים לאתוס הדמוקרטי שכוננו חז"ל, בו מתקיים שוויון בין כל החברים בעם
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – מה הקשר בין ימינו ליציאת מצרים? גאולת ישראל היא אחת התהליכים המופלאים שאינם
