אריה רוטר, עו"ד מקובל לחשוב כי תרומתו הבולטת של יתרו כהן מדיין הייתה בהכנסת סדרי הדין לעולם המשפט היהודי. אלמלא עצתו הנבונה למשה רבנו חתנו,
בשבוע שעבר סיימנו עם השאלה כיצד עניין זוטר ולכאורה לא הלכתי, כמו שאלת איסור נגיעה, הופך לשאלה שמקבלת מעמד של ״ייהרג ואל יעבור״. לחיצת יד
בשבוע שעבר נחשפתי לסטורי של אחת השדכניות החדשות בתחום, שזעמה על כך שאנשים לא נותנים מתנה ראויה למי שמשדך ביניהם. פניתי אליה ואמרתי לה שאני
יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, אמר השבוע כי אם מפלגתו תיבחר לשלטון לא יועברו כספים להתנחלויות. "הגיע הזמן לקבוע סדר עדיפויות חדש במדינת ישראל", אמר
חוק הגיוס מגיע לישורת האחרונה (ולא בפעם הראשונה…), ונתניהו הודיע שיתערב אישית בשיחות עם יועמ"שיות הוועדה והכנסת המתריעות שאין דרך משפטית לאשר את ההצעה כפי
טור זה מוקדש לאדם יקר, לוחם בצנחנים, מפורצי הדרך לכותל ומשחררי ירושלים במלחמת ששת הימים. יוסף (ספי) סגל הלך לבית עולמו ביום שני, ח' בשבט,
מייד לאחר מלחמת עמלק בבני ישראל, מופיעה הצטרפות יתרו אליהם. מייד לאחר: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק", מגיע "וַיָּבֹא יִתְרוֹ". הפרשן הראשון שעמד במפורש על סמיכות זו היה
פרשת יתרו מתעדת רגע מהפכני שבו אלוקים, בורא שמיים וארץ, נקשר בהסכם מחייב-הדדית עם אומה, בני ישראל – הסכם שאנו קוראים לו ברית. אין זו
בימים אלו הישיבות, האולפנות ובתי הספר עסוקים באחד מרגעי השיא של התלמידים – קבלת התעודות. מגיע התלמיד בדחילו ורחימו ומשתוקק לגלות בציפייה דרוכה מה חושב
פרשת יתרו היא אחת הפרשות הפוליטיות ביותר בתורה, גם אם נדמה לנו לעיתים שהיא "רק" פרשת מתן תורה. לא במקרה היא נפתחת לא בהתגלות א-לוהית,
