
פרה מן התורה – מנין?
רבי יוסף קארו כתב בשולחן ערוך (תרפ"ה ז): "יש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותם מדאורייתא". בחיבורו בית יוסף הוא מבהיר כי אותם

רבי יוסף קארו כתב בשולחן ערוך (תרפ"ה ז): "יש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותם מדאורייתא". בחיבורו בית יוסף הוא מבהיר כי אותם

במהלך תיאור בניית המשכן, משובצים שני כתובים ובהם הוראות בקשר לשבת. אחד מהשניים מובא בפרשה, לפני שמשה מיישם למעשה את בניית המשכן נאמר "ששת ימים

אני עדיין במחשבות על חג הפורים ומצוותיו. הרבה שאלות עולות על המעברים שבין כאב לשמחה, בין זיכרון לשכחה, ומערבולת רגשית ומחשבות על המצב כיום. על

כאשר אנו אוספים במרוכז חפצים למטרה כל שהיא, אם המבצע הצליח ניתן לומר בסופו "היה די והותר". פירוש: אספנו הרבה, אפילו יותר מכפי שציפינו. ייתכן

שני כוחות מרכזיים ומשמעותיים מניעים את האדם- כוח הנתינה וכוח הקהילה. מעבר לכל השיעורים והלקחים שלמדנו בשנה וחצי האחרונה מאז תחילת המלחמה, קיבלנו כולנו שיעור

מאמר זה בוחן את חקירתו התובנה של ד"ר חזות גבריאל על רגעים מרכזיים בהיסטוריה היהודית, תוך התמקדות מיוחדת בהצבת אירוע עגל הזהב לצד בניית המשכן.

שבת – אחת היא. ואף על פי כן יש לה הופעות שונות בתורה. גם שורשיה. גם היבטיה המעשיים. התורה מלמדת כי יש לה בעיקר שני

בפרק כ"ב ביהושע, כלל שבטי ישראל יושבים בנחלתם. יהושע קורא לחלוצים מראובן, גד וחצי שבט המנשה, משבח אותם על חלקם החשוב במלחמה, מזהיר אותם לשמור

הקהילה הייתה לאחד מסממני ההיכר הבולטים ביותר של היהודים בכל ארצות פזוריהם. היהודי מעולם לא ראה כדמות מופת או דגם לחיקוי את רובינזון קרוזו, החי

פרשת 'ויקהל' היא פרשה של עשיה קדחתנית. הפועל "ויעש" או "ויעשו" חוזר בה מספר פעמים רב ביותר בהקשר של בניית המשכן, ובעת קריאתה אנו