כל המאמרים במדור פסוק לי פסוקך

בימים עברו לא היו די סידורים ביד כולם. לא כולם ידעו קרוא וכתוב. יהודי שהגיע לבית הכנסת, הותיר בידי שליח הציבור להוביל את תפילתו. בעניית

מכבר התלבטתי בשאלה רוחנית חינוכית. לא מכבר נפרדתי מתלמידות יב' לשלום וחשתי צורך פנימי להתפלל יחד עימם את תפילת הדרך. אכן, ברור לי שגדרי ההלכה

1 – שתף את בני הבית בהכנות לליל הסדר. כדאי שתחלק תפקידים מראש. אל תאמר: הכינו דבר תורה לסדר. זה כללי מדי. כדאי להיות מפורט

"הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" פרשת ויחי מסיימת את ספר בראשית. האבות הקימו אומה. עכשיו, כמו כל אבא טוב, יעקב מבקש

"הַעוֹד אָבִי חָי" שירים מועטים הפכו לנכסי צאן ברזל של כלל הציבור הישראלי. אחד מהם: "עוד אבינו חי" שהלחין ר' שלמה קרליבך. ר' שלמה לקח

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" כתנת פסים. כמה טעון הוא הביטוי. זהו הסמל – לכאורה

"לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל". לכל איש יש שם. ליעקב– יש שניים: האחד, שקיבל בעת שנולד: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ

סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה את ראשית שנות רבנותי עשיתי בקיבוץ עין הנצי"ב. זהו המקום שתרם לעיצוב אישיותי יותר מכל מקום אחר, בעיקר מפני

"קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית י"ג י"ז) אברהם אבינו היה המטייל הראשון. אלא שנחלקו המפרשים אם פסוקנו הוא מצווה, המורה לכל

"וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת" פגשתי נשיאים ומלכים. הייתי במעונותיהם של חשובי המנהיגים בעולם. עם הזמן פיתחתי לי מנהג: היחס