
בסך הכל חגב?
הארבה הוא אחת מתופעות הטבע המשמעותיות ביותר בעת העתיקה. בשל כך היא נצרבה עמוק בתודעה האנושית. עד לאמצע המאה העשרים פקדו את ארץ-ישראל להקות

הארבה הוא אחת מתופעות הטבע המשמעותיות ביותר בעת העתיקה. בשל כך היא נצרבה עמוק בתודעה האנושית. עד לאמצע המאה העשרים פקדו את ארץ-ישראל להקות

פרעה, עמלק וערב – רב, הם רק חלק מכינויי הגנאי בהם משתמשים בחוגים מסוימים כנגד אחים מעם ישראל. ייתכן וצריך להרהר שנית בעניין, לאור הידוע

אחרי סדרת המכות של פרשת "וארא", בהן פרעה הכביד את לבו בעצמו, (פרט למכת השחין), מגיעות המכות האחרונות בפרשת "בא", בהן ה' מחזק את לב

"מה זה משנה איך בדיוק נוטלים ידיים?" "מה זה משנה מה בדיוק מברכים?" מה זה משנה איך בדיוק מתלבשים?" מה זה משנה, ומה זה משנה.

פרשת השבוע מפגישה אותנו עם משה ואהרון התובעים את שחרור עמם: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי;

למה מתכוונת התורה באומרה שמטרת "יציאת מצרים" היא "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותתי אשר שמתי בם"? נחלקו

"ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" – דברי חכמת קהלת ביחסו המורכב והעמוק לחכמה מהווים מצפן יסודי ביחס לאין ספור עניינים המקיפים את עולמנו. אנו מכירים את

בחצות הלילה משתוללת מגיפה בחוץ אבל תופעה משונה מתרחשת: רק הבכורות מתים. "ויהי בחצות הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב

בני ישראל עומדים לצאת ממצרים, והנה משה מוצא לנכון לעמוד ולהשמיע באוזני העם ציווי שמתייחס לעתיד הרחוק יותר: "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם

מתי יצאו ישראל ממצרים? קצת קשה לומר. מצד אחד – פרעה קורא למשה ואהרון בלילה, ומצווה אותם לצאת והם אמנם יוצאים בחיפזון. מצד שני, הפסוקים