כל המאמרים במדור בשלח

קריעת ים סוף נתפסת בעינינו כאירוע חריג מהמהלך הטבעי של הבריאה. העובדה שמי הים הפסיקו את מהלכם הטבעי מתפרשת כמוטציה בעולם של מבנים בעלי חוקים

בשיא האופוריה של היציאה מעבדות לחירות, נחבא פסוק אחד אל הכלים: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד

קריאת פרשת השבוע וההפטרה (שופטים ד'- המלחמה בסיסרא ושירת דבורה) ששודכה לה, מחייבת עצבים חזקים. חיים ומוות, ייאוש ותקווה, היו מוטלים על הכף– פעם על

ובכן, שוב, לכאורה ורק לכאורה, הקב"ה מגיב לאירועים. רק לאחר שעדת בני ישראל מתלוננת- מִֽי־יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל־סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם

בלבול ומבוכה אחזו בעם ישראל עם הגיעו אל קרבת ים סוף, כשהתברר שמצרים רודפים אחריהם. כשהם נתונים בסכנה קיומית בין המצרים ובין הים, צצו בקרבם,

אחת המצוות הראשונות שנצטוו בני ישראל בצאתם ממצרים היא: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה",

פרשת השבוע, פותחת בתיאור יציאת מצרים, ומספרת בין היתר גם על כך שמשה לוקח את עצמות יוסף עמו (שמות י"ג י"ט). עצמותיו של יוסף ממשיכות