כל המאמרים במדור בשלח

בימים אלו אנו חוזים בהתרגשות גדולה בצאתם לחירות של פדויי השבי, שסבלו מעינויים, מהשפלות ומהתעללויות פיזיות ונפשיות. גבורתם, תעצומות הנפש, האמונה שלהם, הערבות ההדדית והאחווה

לקראת ט"ו בשבט הבא עלינו לטובה, שאלה הלכתית-צבאית, בהלכות המצוות התלויות בארץ. שאלה: בבסיסי בצה"ל משתדלים לעסוק בגינון ובשיפור פני המחנה. בין היתר, ישנם בסיסים

בפרק ט"ו ביהושע אנו ממשיכים לראות את מעשיו של כלב, שיורש את קריית ארבע מבני הענק. כלב מתכוון להרחיב את נחלתו, וכאן מתרחש הסיפור הבא:

מאז ראשית האנושות נגזר על האדם – "בזיעת אפך תאכל לחם". במהלך הדורות העצמנו את גזירת הקב"ה לא רק לדאגה על הצרכים הבסיסים, אלא לדאגה

נחשון בן עמינדב, כידוע, הוא זה שקפץ ראשון למי ים סוף. סיפור זה מופיע במסכת סוטה [לז.] "אמר לו  רבי יהודה: לא כך היה מעשה,

קשה שלא להקביל את סיפור הימים שלפני קריעת ים סוף למציאות ימינו, בעיקר כשאנו מצרפים לדברי התורה שבכתב את המבט המיוחד של חכמי האגדה שבתורה

  לפני כשבוע וחצי צוטט דובר פוליטי באמירה מקוממת: "אני אגיד משהו שאולי הנציגים החרדים לא אמרו אותו עד היום, אנחנו לא שותפים כל כך

במאמרו אשתקד על פרשת בשלח, מציע ד"ר גבריאל חזות פרשנות מאירת עיניים שמחברת בין אירועים שונים במסע בני ישראל, תוך הענקת משמעות עמוקה כחלק מתוכנית