
שם פרטי או שם לאומי?
פרשת שמות פותחת במניית השמות של בני ישראל, מניין זה מציין את חשיבותם של השמות, אלו השמות היהודיים שילוו את העם בגלות הארוכה המתחילה בפרשתנו

פרשת שמות פותחת במניית השמות של בני ישראל, מניין זה מציין את חשיבותם של השמות, אלו השמות היהודיים שילוו את העם בגלות הארוכה המתחילה בפרשתנו

בפיהם של חז"ל, וכך גם בתרגום השבעים, נשמר שמו המקורי של החומש השני בתורה כ"ספר הגאולה". יש בכך כדי להבליט את מקומה המרכזי בחיינו. כך,

הציר ההיסטורי עליו מתפתחת האומה הישראלית הינו: יחידי סגולה, ג' אבות, משפחת יעקב, עם ישראל. ההתפתחות המתוארת בתורה החל מפרשת בראשית ועד לפרשתנו היא התפתחות
השם 'משה' ניתן למשה רבנו על-ידי בת פרעה, אך הוא כנראה דבק במשה, משום שהוא התאים לו מאוד. משה לא רק נמשה מן המים, אלא
גזירת השעבוד ואחר כך גם גזירת הבנים שהוטלו על ידי פרעה נגזרות בסיוע ובעצת יועצים. מהניסוח המשתף של פרעה הכולל ביטויים המנוסחים בלשון רבים: "הבה"
מראשית ימיו נתפס משה כסקרן ואכפתי. בעוד שבעבר משה היה נחוש לבצע כל משימה- דווקא בעת הזו, כשהקב"ה פונה אליו, הוא מסרב חמש פעמים לקבל

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיה כ"ז, י"ג). פסוק מוּכָּר מופיע בהפטרה,
כל עוד יוסף ואחיו וכל הדור ההוא היו בחיים, לא הרעו המצרים לישראל. רק לאחר שקם במצרים מלך שלא ידע את יוסף- החלו להתנכל לבני
הדיאלוג שבין ה' למשה הוא שיעור מרכזי במנהיגות. פגשתי את אלה שרוצים להיות, שבטוחים שרק הם מסוגלים, ואילו משה– גדול המנהיגים– מסרב. פעמיים חוזר משה

לאחר מות דור היורדים למצרים החל שיעבוד הצאצאים: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם: וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה