כל המאמרים במדור שמות

  הנצי"ב הלך בדרכם של יעקב ויוסף. שניהם ציוו להעלות את עצמותיהם ארצה, מתוך הבנה, שמקום הקבע של עם ישראל הוא רק בארץ ישראל  

דווקא כשהכל היה טוב ומבטיח כל כך, יום למחרת השתנתה המציאות מקצה לקצה עקב הנסיבות ההיסטוריות, בילה העם היהודי אלפי שנים בגלות מחוץ לארצו בכל

"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה

מהי חופה? נכתבו מספר אפשרויות; ייחוד הראוי לביאה, מה שנקרא בזמנינו חופה, כיסוי ראש הכלה בהינומה. משתדלים לעשות את כל האפשרויות, כדי לצאת ידי חובת

וכאשר עמרם עמד וגירש את אשתו יוכבד, ראתה מרים בפירוק המשפחה היהודית סכנה לבאות והטילה את כל כובד משקלה להשיב את השלום בבית הוריה המשימה

אנו פותחים השבת את ספר שמות, אותו אנו רגילים לכנות כספר הגלות והגאולה. אולם, אם מתבוננים אנו בסיפור הפרשות הראשונות של ספר שמות, יכולים אנו

לחבר טוב שלי, עוד מהכפר באתיופיה, קראו טגבו, ובישראל הוחלף שמו לאברהם. אבל, מיד אחר כך גילה שגם אחיו קיבל את אותו שם – אברהם.

משה היה מסוגל להתעלות ולראות את הצער ובקשת הגאולה של עמו ולכן נהיה גואלם מי אינו רוצה לזכות בגדולה כזו שהיא רבת משמעות ומבשרת בשורה מיוחדת

פרשת השבוע עוסקת בעידן החדש שאחרי מות יוסף. ממשפחה המבורכת בשבעים נפש, הם הופכים לעם שמספר בניו אינו ניתן למניה: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו

ספר שמות, שבמחזור קריאתו אנו מתחילים השבת, אינו עוסק ביחידים, כדוגמת המוכר לנו בספר בראשית שעסק באבות האומה. עיקר עניינו של ספר שמות נסוב סביב