כל המאמרים במדור משפטים

הרמ"א התגלה במלוא גדולתו כפוסק. הוא עצר את תפילת קבלת השבת עד לאחר השלמת החתונה. הוא עצמו ערך את החופה יותר משעה לאחר שנכנסה השבת

"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כב, ב) – דווקא במקום ממנו אנחנו לומדים כי יש ללכת

השיח הציבורי הפוליטי והעסקי בעידן הפוסטמודרני הפך להיות שיח מטרתי ונרטיבי, ולעיתים גם ציני וחסר עכבות. הגופים השונים מפעילים בו לא פעם כלי יח"צ ועיצוב

התורה מזכירה לנו שלצד התחרות המייצרת יחסי יריבות, צריך לשמור על הגינות בסיסית בפרשת משפטים מופיעים צמד פסוקים: "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה

אחת הפרשיות בפרשתנו עוסקת בפיתוי של בתולה (כב, טו). באופן עקרוני מדובר במצב שאותו אנו מגדירים היום כ"יחסים בהסכמה". במצב הזה קובעת התורה שכיוון שהנערה

בהלכה דנו במעמד חברה בע"מ כיוון שלא ברור מי למעשה הבעלים בפרשת השבוע כותבת התורה חלק מהמשפטים המנחים את עם ישראל: "וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים

פרשת משפטים עמוסה בעניינים של משפט; במצוות ובדינים מעולם המשפט העברי. הפרשה היא המשך ישיר למעמד מתן תורה, וקבלת עשרת הדיברות. תפיסה זו מושתת על

המשך קורות ישראל במדבר גורם לתהות על מידת כוונתם ב"נעשה ונשמע" תגובת ישראל "נעשה ונשמע" מופיעה בתיאור מעמד ברית סיני שבפרשת משפטים. הדברים מתפרשים בפשטות

שתי מצוות מוזכרות בפרשתנו בסמיכות ובאופן תמציתי: השמיטה והשבת. נתמקד תחילה במצוות השמיטה: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ, וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ

ברבות השנים רבו המקרים שבהם חרגה הביקורת על בית המשפט ושופטיו מגבולות המותר השמעת ביקורת היא מנשמת אפו של חופש הביטוי, "ציפור הנפש של הדמוקרטיה".