הודיה

"וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה, וִיהַלְּלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת… בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת" (מתוך התפילה).

"הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה". רק אנחנו, החיים, יכולים לומר לבוראנו בקול רם וצלול: "תודה!" מחשבה זו עולה בראשי ברגעי שמחה גדולה, אך גם לאחר בשורה קשה על אדם שנהרג או נפטר. כמה חבל שיהיה כעת עֵד אחד פחות לגדולתו של הבורא.

יאיר כספי, מטפל קבוצתי, דוקטור לעבודה סוציאלית, מייסדו ומנהלו של מרכז "פסיכולוגיה ביהדות", מציע מבט אחר, חכם וצנוע על הודיה (אמירת תודה והכרת הטוב), ומזהה בה זכות אנושית להיות קרובים לבורא ונאהבים על ידו. "תודה לך, הבורא, שהזמנת אדם/אותי להשתתף במפעלך. תודה על הרשות לטעות ולתקן. לשוב ולמצוא אותך לאחר שאתה אובד לזמן מה".

בעשורים האחרונים, גילתה הפסיכולוגיה המערבית את מה שידעו מזמן היהדות ותרבויות נוספות על אודות חשיבות ההודיה והכרת הטוב. לימים, נמצא כי לפעולה זו יש גם יתרונות בריאותיים פיזיים ונפשיים, המתבטאים בשיפור מצב הרוח שלנו, חיזוק מערכת החיסון, חיזוק הדימוי העצמי ועוד.

הודיה מעשית

כמו כל שינוי התנהגותי, הפנמת ההודיה דורשת מאמץ, מחויבות ומשמעת. כספי מכוון אותנו להודות תדיר על 3 חסדים:

חסדי החיים: דברים שקיבלנו ללא כל מאמץ בחיינו, המסייעים לנו במסענו כמו הורים, אחים, מראה חיצוני, מבט מתפעל ומאשר לו זכינו בילדות וכדו'.

חסדי התקופה האחרונה: תהליכים שקרו לנו והתפתחו לטובה בשנים האחרונות, יכולות שגילינו, משאבים כלכליים, פיזיים וחברתיים שצברנו וכדו'.

חסדי היממה האחרונה: רגעים קטנים של טוב בהם זכינו ב-24 השעות האחרונות, ואשר אפשרו לנו לדייק, ליהנות או לשפר את מסענו. נודה על סלט טרי, חיבוק, אור ירוק ברמזור וכדו'.

"אל תעשה תודתך קבע", כותב כספי ומעודד אותנו לפקוח עיניים פנימה וסביב. מעובד מתוך האתר: yaircaspi.wordpress.com

בימי המלחמה אני מתאמנת בהודיה, בכל שלוש הקטגוריות. כעת אני מודה על שזכיתי להיוולד בארץ הזו, על היותי אם, מודה על תהליך ההתבגרות האישי והחברתי המתרחש כעת, על חשיפה יומיומית לגיבורים של החיים, על היכולת לשאת כאב, על ההתרגשות עד דמעות מההמנון הלאומי, על הסחלב החם ששתיתי השבוע ועל זמן הכתיבה שמשפחתי מפרגנת לי, כמה דקות לפני כניסת השבת.

על זה ועל עוד המון – תודה!

לתגובות: naomieini1@gmail.com