כל המאמרים במדור תרומה

פרשת תרומה פותחת במהלך שאין בו כפייה, אלא הזמנה: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה… מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". המשכן – הפרויקט הלאומי הראשון של עם

לאחרונה הוזמנתי להשתתף באירוע חודשי המתקיים באחד מבתי החולים שבהם מאושפזים פצועים קשה מאוד לאשפוז ארוך, לתמוך במשפחות המתמודדות עם האתגר הקשה. בכניסה פגש אותי

לפני למעלה משבוע קרתה מהפכה במדינת ישראל. אני לא מדבר על עזה או איראן, מכירת וויז לגוגל או משהו שקשור לפוליטיקה (אולי כן בעצם). אני

בהקמת המשכן נאמר (שמות כ"ה, ח' – ט') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו

שני חוטים עדינים, רגישים ומשמעותיים שזורים בין פרשת תרומה לבין חודש אדר שאנו נמצאים בתחילתו. חוט החסד והנתינה, וחוט הפרטים הקטנים. לאחר האירוע הגדול של

איתא במדרש (שמות רבה, פרשה לה, סימן ו): "דבר אחר: 'וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן' – א"ר אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן

"לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה'יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (עוקצין פ"ג מי"ב) – בדברים

הרב יוגב כהן בשונה ממאות שנות גלות, שבהן ההשתייכות לקהילה הייתה ברובה וולונטרית, והיחיד קיבל על עצמו במודע או במשתמע את נורמות הקהילה, מדינת ישראל

בשעה שתשומת הלב והנפש ניתנת למוקדים כה רבים הסובבים אותנו – החטופים, המשפחות, מפלצות האדם, קיומה וניהולה של עזה בהמשך הדרך, לבנון, ירדן ומצרים, סוריה,