כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

בראשית פרשתנו מופיעים פועל ושם תואר שאינם כה שכיחים במקרא. במקום שגרת הלשון, המדגישה את הדיבור והאמירה ("וידבר משה אל כל קהל ישראל", "ויאמר משה

מאורעות טראומטיים מותירים רושם לעולם, תרתי משמע. תופעה זו אינה מיוחדת רק לאדם הפרטי. היא נכונה גם לעַם כולו. בליבו של כל עם, וכך בוודאי

בימים אלה, של התקוטטות-רבתי והתכותתות-רבתי (מלשון כתות-כתות, כחידושו היפה של שלונסקי), ראוי לזכור שחג הפסח ויציאת מצרים, ששיאה הרוחני הוא מעמד הר סיני, מבטאים את

  בישראל, כמו בישראל, אין יום דל. מחדל, קרנבל, סקנדל, פסטיבל. השכול והשמחה, האבל והמשתה, מעורבים זה בזה. בשבוע האחרון, בעיצומו של חודש ש"מרבין בו

ארץ ישראל שלפני מלחמת ששת הימים הייתה קטנת ממדים, ללא חברון ושכם, בית לחם ויריחו. הכותל המערבי, קבר רחל ומערת המכפלה לא היו נגישים. אגדה

  מנחם אֵלון (תרפ"ג-תשע"ג), שבימים אלה – כמה סמלי, בערב שבת קודש "משפטים" – מלאו עשור שנים לפטירתו, היה איש חמודות. גם בחלוף עשרות שנים,

אמות הספים נעות בשבועות האחרונים בקצב מזורז. המחלוקת בנוגע לרפורמה המשפטית הפכה לים סוער וגועש של תלונות וטרוניות, הפגנות וביטויי שנאה ומשטמה, קריאה ל"ע למרי

בסופה של פרשה מרוממת רוח, על שירת הים הנשגבה שכלולה בה, ניסי המתקת המים במרה, השלו והמן, באה פרשה שנראית נטועה לא במקומה. פרשת מלחמה

חובת השוויון ואיסור ההפליה מוטלת על היחיד, אך ביתר שאת מוטלת היא על השלטון, לפי שכוחם ושררתם מרובה וממילא גם נזקם עשוי להיות מרובה עוד

החתירה לצמצום ההפליה עד למינימום חיונית לשם הטמעת ערכי המשפט העברי בעולם הדמוקרטי והמערבי בן ימינו בלשון ימינו היו ההפליה האסורה – ובניסוחה חיובי, צידה