כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

מרוב הדיווחים על מקרי רצח, הן בתוך המשפחה הן בידי גורמים עברייניים ומשפחות פשע, הייתה שפיכות הדמים האיומה ונוראה למעשה שגרה של דבר יום ביומו.

תו סגול, תו ירוק, תו שמח. דומה שמרוב תווים הבאים וניחתים עלינו לטובה בתקופה זו, ניתן להלחין פרטיטורה שלמה וסימפוניה מופלאה. אכן, ה"תו הירוק" –

רק אחרי השאלה, התהייה והפקפוק, הרצון להעמיק חקר ולהבין ולא לקבל דבר כמות שהוא, יכול לבוא שלב התשובה ימי הרצון, הסליחות והרחמים שבתקופת שנה זו

דומה שכמעט ואין מי שישכח את היום הראשון שלו בבית הספר. ילקוט מבריק. מצוחצח. מחברות עטופות כהלכה. שוליהן ישרים, עדיין ללא "אוזני חמור", ממתינות לאותיות

במקום נפילה חוזרת ונשנית, לתהומות הדכדוך והייאוש, מציעה התשובה לאדם "תקווה טובה", אופק של סיכוי ושמחה "עונת התשובה" מאופיינת בסממנים שונים ומגוונים, החוזרים מדי שנה.

  שני ספרים מעולים שיצאו לאור לאחרונה, "צל ידו" (עם עובד) של חיים באר ו"טובי בנינו" (כתר), של אריאל הורוביץ, מספרים – כל אחד בדרכו

עיון במקורות המשפט העברי מלמד שחיבת ההתדיינות וההתנצחות המשפטית אינה זרה לעם ישראל רבים מֵצֵרים על ה"מִשְפָּטִיזַצְיָה" שעוברת החברה הישראלית. סוגיות חשובות, שבעבר עמדו ל"משפט

בחלוף מאות רבות של שנים, שבהן נושא השמיטה נותר זנוח באופן יחסי, וכמעט ולא נדון בעיון מעמיק ובהיקף נרחב בספרות ההלכה ובמקורות המשפט העברי, החלה

לצד איסור השכחה, ראו כבר חכמים הראשונים ברכה בשכחת דברים מסוימים השכחה והזיכרון הן תופעות פסיכולוגיות, פיסיולוגיות, אנושיות. לא אחת הן מתעתעות באדם, וגורמות לו

בכל דבר שיעשה האדם עליו לנסות לפעול ברוח 'אתיקת העבודה', כלומר – בכל כוחו השגרה, "מצוות אנשים מלומדה", אֵם כל חטאת היא. לצד הזכות הגדולה,