כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

ברבות השנים רבו המקרים שבהם חרגה הביקורת על בית המשפט ושופטיו מגבולות המותר השמעת ביקורת היא מנשמת אפו של חופש הביטוי, "ציפור הנפש של הדמוקרטיה".

"לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים", אמר דוד בן גוריון. הוא צדק, אבל גם טעה. פרשת השבוע, מן הבודדות שנקראו על שם

יעקב היה הראשון שגילה חיבה יתירה, אהבה בלתי אמצעית, לא רק לבניו אלא גם לנכדיו גודש האירועים בפרשת בא, היקפם ועוצמתם, ששיאם ב"גראנד פינאלה" של

זעקתו מַכְמִירַת הלב של משה רבנו הולכת מסוף העולם ועד סופו, וטמון בה הרבה כאב, צער ומכאובים: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני

נדרשת מכל משפטן היכולת להתבונן בעיני הילדים וב"גובה העיניים" ספר שמות עובר בן רגע מאווירתה הפסטורלית של הסימפוניה הששית, ה'פסטורלית',  לקרנות התרועה ותופי המלחמה של

אחד האתגרים הגדולים ביותר, אם לא הגדול שבכולם, שניצב כיום לפני העם היהודי הוא שימור העם והקטנת – אם לא חיסולה כליל – של ההתבוללות.

רבים מחכמי המשפט העברי, ראשונים כאחרונים, שוללים מכל וכל שעבוד גופו של אדם תמורת חוב רבים מהמעיינים בפרשת ויגש ממקדים את עיונם בראש הפרשה, במפגש

חז"ל לא התעלמו מן הצורך של אדם להילחם ולהגן על עצמו, ועם זאת, העמידו את הדברים בפרופורציה נכונה שער הניצחון נמצא ברומא ובפריס. לא בירושלים.

שבח גדול יש בדבר, ליטול מדי פעם פסק זמן, וליהנות – בקדושה וטהרה – מעולמו של הקב"ה, גם בעולם הזה תיאור פרשת חייו של יעקב