כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

"נכון אתם אנשים כשרים אך לא לזאת הייתה כוונתי", אמר רבי נחמן מברסלב. אמרה רבת משמעות זו, הפכה לימים לשיר נפוץ ואף צוטטה על ידי

בדיחה יהודית עתיקה מספרת על שני בני זוג יהודים שהחליטו, לא עלינו, להמיר את דתם. הלכו לכנסייה, עברו את טקס הטבילה ועברו לדת האחרת. בחלוף

פרשיותיו הראשונות של ספר ויקרא רצופות הוראות פתיחה באש. כך, בראש פרשת צו: "ואש המזבח תוקד בו… אשר תאכל האש את העולה… והאש על המזבח

הֵדיה של מגילת אסתר עוד מהדהדים ברקע, ועמם אחד הפסוקים שלא תמיד ניתנת אליו שימת הלב הדרושה: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". לא אחד, לא שנים,

"מה נשתנה", שאל פעם יהודי פיקח, "דג זה שעל הצלחת, מכל דגים שבים? והלא הים, גדול ורחב ידיים הוא, ויש בו מיליוני דגים. מה היה

כהונה אינה רק תואר. היא מהות. לא רק זכויות אלא גם, ואולי בעיקר, חובות. רבים נותנים עיניהם בכ"ד מתנות כהונה, בכבוד שבו זוכה הכהן (מדין

הכל הולך אחר החיתום. במשך שבעת ימי הפסח, חווה אדם מישראל את תהליך הגאולה. תהליך אטי, ממושך, מיוסר. בימים הראשונים נתון העבד המשוחרר בהלם היציאה

כשהיה רוצה השופט ד"ר משה זילברג, ה"עילוי משוודוויל" וחניך ישיבת נובהרדוק, מבקש לבחון את תלמידיו בשיעור הפתיחה, נהג להציע לפניהם את המקרה הבא: פלוני מגיע