הדי המלחמה טרם שככו. בכל יום מצטרפים עוד שמות לרשימת החללים במערכה הקשה. המלאך אינו אומר "הרף!", והשאלות כבדות מנשוא. אחד הפסוקים השכיחים בפי ספדנים-דרשנים
לפני מספר שנים נזדמנתי לאולם הגדול בבית המשפט העליון. שלושה שופטים נשואי פנים, דנו בכובד ראש בעתירה לבג"ץ שעסקה באחד הנושאים ה'פוליטיים' החמים והנפיצים שעמדו
מאורעות החודשיים האחרונים מעניקים משמעות חדשה, עמוקה, לחג החנוכה. מעשי גבורה עילאיים ולצידם מופעים של רוח איתנה, שדומה היה כי פסה כבר מן העולם. במקביל
חיי יעקב אבינו עומדים כל העת בסימן מאבק בלתי פוסק באויביו ובשונאיו. אך מבקש יעקב ליישב בשלווה, וכבר קופץ עליו רוגזו של מי מהם. עשיו
שינה ויקיצה אינן רק מצב פיזיולוגי. הן משקפות גם מצב נפשי, תודעתי, תבוני, הכרתי. המקרא רווי בתיאורים של אנשים ישנים ומקיצים. אחד המפורסמים שבהם נמצא
אחד הקטעים הידועים בפירוש רש"י לתורה, הוא פירוש שנתפרסם דווקא בשל מה שאין בו, ולא בשם מה שיש בו. "וישלח יצחק את יעקב, וילך פדנה
על דרך הכלל, המקרא אינו מרבה בחשיפת עולמו הפנימי של אדם. לרוב הוא מסתפק בתיאור קצר, יבש, גם כאשר מדובר במאורע שמן הסתם היה רווי
מנהג עתיק יומין הוא בישראל לומר את פרשת העקידה בכל יום. מנהג זה מובא להלכה בסימן הראשון בשולחן ערוך, ונימוקיו בָּאִין עימו ב"בית יוסף" על
מחלקת ההסכמה ההדדית, הקונצנזוס, היא מקום נעים. חדרים יפים, מרווחים, מחוממים היטב. היושבים בה מעניקים שבחים איש לרעהו, מלטפים זה את זה, פיהם נוטף שמן
המבול עומד לבוא אל קצו. או כך לפחות נדמה למתבונן מן הצד. המים שוככים, וה"טפטופים" הולכים ומתמעטים. "מעיינות" המבול, המכלים כל אשר נקרה בדרכם, הולכים
