כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

פרשת "חֻקַּת" גדושה באירועים ובנושאים רבים: מעשה הפרה האדומה ודרך ההיטהרות מטומאת מת; פטירתם של מרים ואהרון; חטא מי מריבה; וקידום פני מלחמה קשה עם

פרשת קורח נדרשה כמין חומר למחשבה שוב ושוב במהלך הדורות, לא רק כמעשה עבר אלא גם כלקח להווה ולעתיד. ניסיונם של בני עדת קורח שב

במוקדה של פרשת 'שלח' והפטרתה, ניצבים שני מעשי ריגול הרחוקים זה מזה ת"ק פרסה. בפרשה מתואר דיווחם של עשרה מהמרגלים על ארץ ישראל, שהביאה עימה

בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות, א), אך הוא יכול להיחרב באחד. "מוות וחיים ביד הלשון" (משלי יח, כא) הורנו החכם באדם. ביד הלשון, ובחַד הלשון.

פרשת 'נשא' מהווה אתגר לא קטן לחובבי תורה. גם המנוסים שבהם מתקשים להבין מה טעם ביקשה תורה, שבמקרים אחרים עוסקת בנושאים חשובים, סבוכים ומורכבים אך

פרשת 'בחוקותי', החותמת את ספר 'ויקרא', פותחת בפסוקים מעוררי תקווה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה

פרשת המקלל בפרשת 'אמור' דורשת עיון רב, הן מצד עצמה הן מצד השלכותיה. עיון בתורה מלמד שפרט לחריגים בודדים – כגון פרשה זו ופרשת המקושש

"לכל שבת", אומרים בצבא, "יש מוצאי שבת". כיוצא בו, לכל "שבעת ימי שמחה", או להבדיל שבעת ימי אבל, יש את ה"ויהי (לשון וי, קינה נהי

יום העצמאות החותם את "עשרת ימי התשובה הציוניים" – שראשיתם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה – אינו רק יום חג. הוא גם זמן לחשבון נפש לאומי,

בכל ימות השנה, וכך במיוחד ב"עשרת ימי התשובה הציוניים", שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, שבה ומנסרת בחלל