"אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו", שורר המשורר נתן אלתרמן ב"זמר הפלוגות" שלו. אך מהן "חפירות חייו" של עַם, והיכן ניתן למוצאן? בלשון ימינו, הפכה
חז"ל ירדו לעומק נפשו של אדם בשר ודם, הכירו במגבלותיו, ותיארו אותם בכנות ובישירות. ללא כחל ושרק אריכות הימים של אנשי ספר בראשית מעמעמת
נקיבת שם הגר (שלא כרבות מגיבורות המקרא שנותרו אנונימיות), והמקום הרב שמיוחד לה, מבליטים את אישיותה ועוצמתה "אין בית מדרש בלא חידוש". היקף הספרים על
אחת הסוגיות המרתקות בחקר קורותיהן של דמויות מופת היא ההתחקות אחר הנקודה שבה הן הופכות מדמות אנונימית, "בת בלי שם", לדמות מופת, בעלת אישיות כובשת
מרוב הדיווחים על מקרי רצח, הן בתוך המשפחה הן בידי גורמים עברייניים ומשפחות פשע, הייתה שפיכות הדמים האיומה ונוראה למעשה שגרה של דבר יום ביומו.
תו סגול, תו ירוק, תו שמח. דומה שמרוב תווים הבאים וניחתים עלינו לטובה בתקופה זו, ניתן להלחין פרטיטורה שלמה וסימפוניה מופלאה. אכן, ה"תו הירוק" –
רק אחרי השאלה, התהייה והפקפוק, הרצון להעמיק חקר ולהבין ולא לקבל דבר כמות שהוא, יכול לבוא שלב התשובה ימי הרצון, הסליחות והרחמים שבתקופת שנה זו
דומה שכמעט ואין מי שישכח את היום הראשון שלו בבית הספר. ילקוט מבריק. מצוחצח. מחברות עטופות כהלכה. שוליהן ישרים, עדיין ללא "אוזני חמור", ממתינות לאותיות
במקום נפילה חוזרת ונשנית, לתהומות הדכדוך והייאוש, מציעה התשובה לאדם "תקווה טובה", אופק של סיכוי ושמחה "עונת התשובה" מאופיינת בסממנים שונים ומגוונים, החוזרים מדי שנה.
שני ספרים מעולים שיצאו לאור לאחרונה, "צל ידו" (עם עובד) של חיים באר ו"טובי בנינו" (כתר), של אריאל הורוביץ, מספרים – כל אחד בדרכו
