יש על מה להודות
"יש במה להתגאות", הסיסמה שנבחרה לשנת השבעים למדינת ישראל היא אולי סיסמה קליטה, אבל מאד לא צנועה ומאד לא יהודית. בעולמה של יהדות, גאווה היא
"יש במה להתגאות", הסיסמה שנבחרה לשנת השבעים למדינת ישראל היא אולי סיסמה קליטה, אבל מאד לא צנועה ומאד לא יהודית. בעולמה של יהדות, גאווה היא
שאלו יהודי: "תגיד, למה יהודי עונה תמיד בשאלה? ". הביט הלה על השואל בתמיהה, והשיב: "למה לא?". אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח

"נכון אתם אנשים כשרים אך לא לזאת הייתה כוונתי", אמר רבי נחמן מברסלב. אמרה רבת משמעות זו, הפכה לימים לשיר נפוץ ואף צוטטה על ידי

בדיחה יהודית עתיקה מספרת על שני בני זוג יהודים שהחליטו, לא עלינו, להמיר את דתם. הלכו לכנסייה, עברו את טקס הטבילה ועברו לדת האחרת. בחלוף

פרשיותיו הראשונות של ספר ויקרא רצופות הוראות פתיחה באש. כך, בראש פרשת צו: "ואש המזבח תוקד בו… אשר תאכל האש את העולה… והאש על המזבח

הֵדיה של מגילת אסתר עוד מהדהדים ברקע, ועמם אחד הפסוקים שלא תמיד ניתנת אליו שימת הלב הדרושה: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". לא אחד, לא שנים,

"מה נשתנה", שאל פעם יהודי פיקח, "דג זה שעל הצלחת, מכל דגים שבים? והלא הים, גדול ורחב ידיים הוא, ויש בו מיליוני דגים. מה היה

כהונה אינה רק תואר. היא מהות. לא רק זכויות אלא גם, ואולי בעיקר, חובות. רבים נותנים עיניהם בכ"ד מתנות כהונה, בכבוד שבו זוכה הכהן (מדין

הכל הולך אחר החיתום. במשך שבעת ימי הפסח, חווה אדם מישראל את תהליך הגאולה. תהליך אטי, ממושך, מיוסר. בימים הראשונים נתון העבד המשוחרר בהלם היציאה
חג הפסח אינו שייך לערוץ ההיסטוריה. הוא שייך לערוץ המציאות, כאן ועכשיו. ביטוי לכך ניתן בקטע המפורסם מן ההגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות