פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד יצחק". כפילות זו, לשם מה באה?
בעקבות חז"ל, מביא כבר רש"י את המדרש שלפיו ליצני הדור היו אומרים "מאבימלך נתעברה שרה". לפיכך צר הקב"ה את דמותו של יצחק בדמות קלסתרו של אברהם אביו ללמדנו שאברהם הוליד את יצחק.
הגרי"ד סולובייצ'יק, העלה בהקשר זה שתי תמיהות, שהגיעו לידינו בזכות תלמידו הנאמן, הרב יהודה (ג'ולי) ברמן: במקרי עקרות, קיים לעתים ספק במי לתלות את סיבתה. אך אצל אברהם, הכל ידעו ששרה היא זו שהייתה עקרה ולא אברהם, והרי הכתוב עומד ומעיד עליה: "ותהי שרי עקרה, אין לה ולד".
יתר על כן: לאברהם היה כבר בן קודם מהגר, ישמעאל. בזקנותו, אף נשא את קטורה לאישה והוליד ממנה עוד ארבעה ילדים. ואם כן, לא היה כל בסיס לדברי ליצני הדור, ומה מקום מצא הכתוב להתייחס לאותם ליצנים ולהאריך בלשונו: "אברהם הוליד את יצחק".
בהמשך הפרשה מסופר על ניצחון יצחק על הפלישתים: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו". לשם מה מדגיש הכתוב את קריאת שמות הבארות בשמות "אשר קרא להן אביו"?
השיב הגרי"ד סולובייצ'יק: לגלוגם של ליצני הדור ותיאור חפירת הבארות מחדש על ידי יצחק הם ביטוי למאבק החריף שהתחולל בתודעת בני הדור.
אברהם אבינו הביא בשורה חדשה לעולם. הוא נלחם בעבודה הזרה, נתץ את האלילים, קרא בשם ה' והביא לעולם את בשורת המונותיאיזם, בניגוד גמור להשקפות הרווחות בימיו. בנוסף לכך הפיץ בעולם את בשורת החסד, בניגוד גמור לגישה ה"סדומית" שרווחה אז.
אנשי הדור ביקשו להילחם באברהם אבינו שקרא תיגר על כל השקפת עולמם, אך לא יכלו לו. מתנגדיו חשבו שאברהם לא יחזיק מעמד. אחרי הכל, הוא היה כבר בן מאה. "כמה זמן עוד נותר לו לחיות? זה לא יחזיק מעמד", קיוו.
לפיכך הכתוב מבטיחנו: "אברהם הוליד את יצחק". לאברהם יש "בן ממשיך". יש תקווה למורשתו. אויביו לא יוכלו לו.
בכל הדורות היה מי שקיווה שהיהודים, תורתם ומורשתם ייעלמו כלא היו, ולא ייזכר שם ישראל עוד. בתקופות שונות ניסו אויבינו להילחם באמונה היהודית, להשכיחה מלב.
אך התורה מבטיחה לנו: "אברהם הוליד את יצחק". עוד לא אבדה תקוותנו. אפילו יבואו צרות וסכנות, יקום לאברהם דור ממשיך, "יצחק", שימשיך את מורשתו, יישא אותה בגאון, ויעבירנה לדורות הבאים.
(תולדות תשפ"א)
