כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

פרשתנו נעה על ציר מרכזי שבין ראייה לשמיעה. כבר בשני פסוקי הפתיחה, בולטת המילה המנחה, משורש ר.א.ה., המופיעה בהם שלוש פעמים: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי

מעטים הם הפסוקים שחבויה בהם עוצמה כה רבה כמו הציווי הפותח את פרשתנו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ. מֵאַרְצְךָ. וּמִמּוֹלַדְתְּךָ. וּמִבֵּית אָבִיךָ. אֶל הָאָרֶץ

שחרורם של 20 החטופים החיים והשבת חלק מגופות החללים הרטיטה לבבות רבים בקרב בני החברה הישראלית ויהודים בעולם כולו. לצד הציפייה, התפילה והתקווה להשבת כל

יותר מחגים אחרים, מסמלות מצוות חג הסוכות מאורע שמשותף לכל ישראל, ל"יַחַד" ולא רק ל"יחיד". רמז לכך ניתן כבר בפשוטי המקראות שבתורה. כך, במצוות הסוכה

יום הכיפורים מְזַמֵן לנו מדי שנה חוויה נדירה וייחודית. יום של עמידה מול מַרְאַת האמת. שעה שבה אנו מתייצבים, יחידים וציבור, לפני "מלך המשפט", ומתחננים:

בראשית השנה, עת אנו מתכנסים סביב שולחן החג, פותחים מחזור תפילה עתיק יומין ושומעים את קול השופר המנסר בחלל האוויר – קשה שלא להרהר במשמעותה

אפיונה המרכזי של פרשת כי תבוא, עיקרה ראשה ורובה, הוא פסוקי הברכה והקללה.  בתוך שלל פסוקים אלה, תופשים מקום מרחבים גיאוגרפיים שונים: "ארץ", "עיר", "שדה",

פרשת אשת יפת תואר ניצבת במרכז הפרק שפותח את פרשת "כי תצא למלחמה". בעיני פרשנים, ראשונים כאחרונים, כמו גם בעיני אדם בן ימינו, מעורר המקום

החלפת המנעולים בלשכה של משרד המשפטים בתל אביב, כדי למנוע מהיועמ"שית לממשלה לעבוד בה, היא שיא חדש במסכת הגרוטסקה וההטרלות שאנו עדים להן. וכמאמר המימרה

לא מעט פסוקים שגורים כל כך על לשוננו, עד שאין אנו מבחינים תמיד בקושי העולה מהם ובהם. אחד מהם הוא הפסוק שפותח את פרשתנו: "רְאֵה